חרדה חברתית

שלום, אני משוכנעת לגמרי שיש לי חרדה חברתית. אני בשום פנים ואופן לא מדברת מול קהל (רק המחשבה על כך גורמת לי להזיע), אני מתקשה להתקשר לאנשים בטלפון, אני מתקשה לדבר עם אנשים בכלל. בבית, עם המשפחה שלי, אני לגמרי מלאת ביטחון, מדברת בחופשיות ובקול, אבל בחוץ (או אפילו אם באים אורחים לבית) אני בקושי מדברת, ואם כן זה רק משום שפונים אלי, ובקול חלש מאוד. אני באותה כיתה כבר שלוש שנים, ועדיין אין לי אף חברה או חבר מהכיתה, ואין לכך שום סיבה אמיתית. עם בנים המצב אפילו יותר גרוע מבנות, ועל קשר רומנטי אין בכלל מה לדבר. אני חוששת שהמצב רק מחמיר, כי אני כבר בקושי מדברת עם אנשים, בקושי יש לי חברים, וככל שאני פחות ופחות מדברת עם אנשים, אני פחות רוצה ומוכנה לדבר עם אנשים. מעולם לא עבדתי, לא למדתי נהיגה (למרות שתיאוריה יש לי), ושנה הבאה אני אצטרך ללכת לצבא, ואין לי מושג איך אני אשרוד שם ומה אני אעשה שם. ולא רק בצבא - אלא גם בעתיד היותר הרחוק - איך אני בכלל אמצא עבודה או אתחתן. ברצוני לציין שאין זה תהליך פתאומי שהחל בעקבות טראומה או משהו דומה, אלא מאז ומתמיד הייתי ביישנית, רק שכאשר הייתי קטנה, הדבר לא הפריע לי במיוחד, ואילו כעת זה מפריע לי מאוד. אני מסתדרת בביה"ס כי המורים לא מכריחים אותי לדבר בפני כל הכיתה, הם בד"כ מחבבים אותי ומבינים אותי, והציונים שלי טובים. ההורים שלי לא חושבים שזה כל כך רציני, וקשה לי להסביר להם את המצב. הם בדרך כלל חושבים שזה הכל בראש שלי או שזה יעבור מעצמו, או שבצבא אני אקבל ביטחון. אני לא חושבת שהם מבינים עד כמה המצב חמור. קראתי על מרכז בשניידרמן לטיפול בחרדה חברתית, אבל זה רחוק לי מהבית, וגם אם זה לא היה - אני לא בטוחה שהייתי אוזרת אומץ ללכת. מסיבות אלה אני גם לא יכולה ללכת לטיפול פסיכולוגי - ואני גם לא יודעת אם הוא יעזור לי. רציתי לשאול - מה אני יכולה לעשות בקשר לזה? לפעמים נדמה לי שאני אצליח להתגבר על כך, אבל אני לא מצליחה לאזור אומץ ולדבר עם אנשים. אולי טיפול תרופתי יעזור? יש בכלל דרך להפסיק את החרדה הזאת, שמפריעה לי מאוד לנהל חיים נורמליים?

לילך שלום אכן מה שאת מתארת מתאים לסימפטומים של חרדה חברתית. אני מציע לך לנצל את הזמן שיש לך עד הגיוס ולפנות לטיפול פסיכולוגי, במקביל בהחלט אפשר לנסות גם טיפול תרופתי נוגד חרדה שעשוי להאיץ את תהליכי השינוי. חלק מהשינויים אפשר לעשות די מהר, חלקם יקחו יותר זמן, אבל לא כדאי להמתין. אני מציע שתשוחחי עם הוריך בנושא כדי שיעזרו לך למצוא מטפל מתאים בהקדם האפשרי. אני מצרף בכל מקרה קישור למאמר על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן