מהו בטחון עצמי?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/12/2003 | 20:57 | מאת: ציור

הרבה מאוד בעיות קשורות בבטחון עצמי. גם כאן בפורום. בטחון עצמי לדעתי מגיע או מתחיל מאחרים ובסוף קוראים לו " עצמי" י בעצם הבטחון העצמי החזק ביותר הוא זה שמגיע מהעצמי ולא מאחרים. אחרי שהאחרים שכנעו אותי -קיבלתי את זה על עצמי וגם אני משוכנע. הבעיה מתחילה כשהאחרים לא נותנים חיזוקים לעצמי שלי ואני נותר בלי בטחון וצריך לחזק אותו לבדי. אחת הדרכים היא לחשוב- אם היה לי ילד עכשיו איך הייתי יוצרת אצלו מצב של בטחון עצמי בלי קשר אלי (ההורה) י ליצור בטחון עצמי אצלו בלי משחקי כח גם אם דברים מסויימים לא מוצאים חן בעיני. לא להקטין אותו. אם זה מה שהוא רוצה, זה טוב. פחות ביקורת. ביקורת הרסנית. זה יצור- פחות בקורת עצמית. ביקורת עצמית חשובה מאוד לצורך גדילה אך לא לצורך הרס עצמי נניח אנחנו עומדים לפני בור איך נביא את עצמנו לשמוע קול פנימי שיאמר: את/ה יכול/ה לעבור. אל תדאג/י זה בור קטן ואת/ה חזק/ה. כדאי לנסות לעבור ואם במקרה (והסיכוי קטן מאוד) לא תעבור/י אז זה ממש בסדר גם כן, כי יש דרכים אחרות כמו להביא מלט ולסתום את הבור הזה או לעבור לשביל אחר שאין בו בורות וכ"ו . הבעיה, אני חושבת, היא שהקול הפנימי בד"כ הוא הד לקולות חיצוניים (אמא, אבא, משפחה,דמויות משמעותיות בחיים) ואם הניסיון בחיים הוא לא תומך אז הקול הפנימי לא חזק מספיק כדי לשרוד. בגיל צעיר קשה לחפש קולות אחרים שיחזקו את הקול הפנימי שלי. מה גם שצריך לכבות את הצלילים השליליים שכן שומעים. כשמתבגרים פיסית ונפשית אולי קצת יותר קל לדאוג ליצור עולם פנימי עם קול פנימי חזק מספיק, שיודע מתי לא להכניס צלילים מסוימים ומתי לפתוח אוזניים לרווחה ולהתענג על קולות מחזקים וטובים זה בטחון עצמי. מה אתם חושבים ? יו כמה כתבתי .

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2003 | 16:56 | מאת: דנה הקבועה

אני מסכימה עם כל מילה היות שילד די מושפע מהסביבה והמשפחה עד גיל מסויים ולכן האופי והבטחון שלו מתעצב על סמך זה. בגיל הבגרות הוא כבר מתחיל ללכת לכיוון משלו שזה אומר השקפת עולם משלו ודיעות משלו. הבעיה היא שאם מגיל צעיר נטעו בו את התחושה שהוא לא טוב ובבית תמיד ירדו עליו ולא עודדו אותו אז זה בעיה לא תמיד קל לו בגיל מבוגר לעבוד על הקול הפנימי כי הוא חי כמה שנים טובות עם התחושות שהוא לא שווה כלום. יש לי חברה כזאת שעכשיו אני דוחקת בה ללכת לטיפול פכיסולוגי היות והוריה כל השנים לא פירגנו לה, ירדו עליה וכל הזמן אמרו לה שהיא מאכזבת אותם, וכמה שהיא יפה ומשכילה זה לא עוזר לביטחון שלה שנמצא ממש באדמה.

31/12/2003 | 21:03 | מאת: ציור

תודה על תגובתך הנושא מאוד חשוב לי . חשבתי שאולי כולנו כאן ננסה למצוא כמה פתרונות מעשיים לאיך לשפר בטחון עצמי לבד. הכוונה לא בלי פסיכולוג אלא ברגעים שהאדם לא ליד הפסיכולוג שלו והוא מרגיש חסר ביטחון. איך הוא יכול להתעודד אולי כולנו צריכים לכתוב כאן דברים שאנחנו צריכים כשהביטחון שלנו יורד נניח מה העידוד הכי נפלא שאפשר לקבל מה הן המילים הכיייייי מתוקות שיכולות להעלות חיוך אצל האדם הכי עצוב מה אתם אומרים?

01/01/2004 | 00:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ציור שלום אני לא בטוח שהדימוי והביטחון העצמי הם משהו אחד בלבד. תוכלי בוודאי לשים לב שיש מצבים בהם את בטוחה מאוד בעצמך ובמצבים אחרים בדיוק להיפך. בהחלט יש גם מכלול שאותו אפשר לסכם ולומר שמולנו אדם בטוח יותר או פחות בעצמו. לצערנו מודעות לעבר לא תמיד פותרת את הבעיה כך שגם אם את יודעת מה מקורות הכשל ומה גרם לדימוי עצמי נמוך זה בפני עצמו עדיין לא מביא את הפתרון. לכן נדרשות גם פעולות של ממש בחיים, להביא את עצמך להזדמנויות חדשות, לחשוב בצורה חיובית וכו'. בתוך הטיפול הפסיכולוגי יכולים לקרות גם תהליכים עמוקים יותר שנעזרים בוודאי במודעות אבל גם מתקנים תפיסות עצמי שגויות ושליליות שנוצרו במהלך השנים ומשבשות את איכות החיים התקינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/01/2004 | 06:10 | מאת: ציור

תודה על תשובותיכם כיצד ניתן לתקן תפיסת עצמי הרי טיפול הוא מפגש עם אדם יחיד לעומת העבר שהוא מלא באנשים ודמויות חשובות והמטפל הוא לוא דוקא אדם חשוב בחיי המטופל )או שמא אני טועה?( מה שמטריד אותי באופן אישי אחרי קריאת הרבה מהתשובות שנכתבות כאן בפורום זה שהתשובה הנפוצה היא - תמיכה של סביבה קרובה ומה אם הסביבה הקרובה אינה יכולה לספק את התמיכה הזו ? האים לא חשוב יותר לעבוד על בטחון עצמי מתוך האדם עצמו ולא לצפות לתמיכה סביבתית? מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי תודה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית