אחרון

לילה טוב, (אני רואה שיש לך הרבה עבודה בלענות על המון שאלות היום,אפילו שזה נראה שתענה רק מחר, אז אני אקצר!)(יש ימים שאין שאלה אחת, ויש ימים שהכל פה צוהל, די מדהים,אתה לא חושב?) אם ילד גדל ללא חום, ללא מגע כמעט, ועם מה שנהיה בסוף דימוי עצמי נמוך, האם באמת אי פעם אפשר להתגבר על זה במאה אחוז? האם החסך הזה, החוסר הזה, לא תמיד יחפש מקום להתמלא, ותמיד לא ימצא? האם גם לאחר טיפול פסיכולוגי ותרופתי וכל מה שיש, האם זה נכון שלא באמת הכל עובר ויש דברים שישארו בנו כצלקות לתמיד תמיד? תודה ולילה טוב..

גם סוף שבוע וגם חג ...בטח שיהיו המון הודעות ושאלות ובעיניין החסכים אני חושבת שתמיד אפשר לעשות חוויות מתקנות עם בן זוג, עם חברים,עם מטפל ועם המון כח רצון שוב ציפור

תוהה שלום אי אפשר לעשות הכללה לגבי כל האנשים שגדלו עם חסך. הרבה פעמים יש דברים בסביבה שמפצים על החסך, למשל, מורים, משפחה נרחבת, שכנים חברים וכו'. יש ילדים שיש להם כישרון למצוא אנשים שישלימו להם את החסך ויש כאלה שלמרות שמרעיפים עליכם חום ואהבה הם לא יודעים כיצד להנות מכך. ההסטוריה האישית נצרבת ללא ספק בזיכרון ומשפיע, לטובה ולרעה. אם יש בעיות התנהגותיות או פסיכולוגיות אפשר לטפל בהם תמיד ומידת ההצלחה תלויה באין סוף גורמים. בשורה התחתונה, לא הייתי מנסה לתת תשובה כוללנית אלא לבדוק את המצב לגופו. אם את רוצה עידוד אז תשובתי היא שבהחלט צריך להיות אופטימיים והשינוי תמיד אפשרי אם באמת רוצים בו ומוכנים להשקיע בו. ולגבי הפורום, אכן יש ימים שקטים ויש סוערים. הוא פתוח לכולם ובאמת מעניין לראות את הדינמיקה שנוצרת פה עם הזמן. זה חלק מהאוירה ומהתנאים שמאפשרים להיות פה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב האם את בת או בן? תתיחס לחיים כמו שהתיחסת לפורום: יש ימים שקטים ויש סוערים...יש טובים ויש ימים קשים... החשוב הוא שתדע שהכל נמצא כל הזמן בשינוי, התפקיד שלך זה למצוא מה טוב בשבילך, מה נעים לך, לאן אתה רוצה להגיע...וכו הדרך שאתה עושה צריכה להיות משמעותית ומספקת, ואם אתה סובל או מתעצבן (דבר שקורה לכולנו..) תחכה עד "יעבור זעם", תנסה לא להגיב מייד, להשהות תגובות וסיפוקים, הכן החיים מדריכים את האדם כיצד לפעול נכון, היה קשוב לקול הפנימ י שלך...תראה שתתקדם ותתפתח. החיים הם לא פשוטים, מלאי הפתעות, ואם תזרום עם כל הקשיים נכון תגיע לחיים רגועים ומספקים בהצלחה