שיטת טיפול מומלצת

ד"ר קפלן שלום! קראתי את תשובתך לשואלת הקודמת בעניין הטיפול הדינאמי. אני מעוניינת בחוות דעתך לגבי שיטת הטיפול הרצוייה במקרה שלי, עד כמה שניתן להעריך ברשת. אתאר את הרקע בקצרה: לפני מס' חודשים עברתי התקף חרדה במהלך פגישת עבודה שגרתית. הדבר ארע ללא התרעה מוקדמת וללא סיבה נראית לעין. שבועות אח"כ עברתי תקופה קשה מאד מבחינה רגשית ותפקודית. מצב רוחי היה ירוד ביותר, חשתי מתח וחרדה רוב שעות היום, התקשיתי להרדם בלילה, התאבון ירד כמעט לאפס, בעבודה - כמעט ולא הצלחתי לתפקד, איבדתי עניין בקשרים חברתיים והיכולת להנות מדברים נפגמה קשות. בעקבות ארועים אלה פניתי ליעוץ פסיכיאטרי. הומלץ לי טיפול פסיכולוגי התנהגותי- קוגנטיבי, ובהמשך - התחלתי גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.( שעדיין נמצא בראשיתו, ולכן מוקדם מכדי להעריך את השפעתו). הטיפול הפסיכולוגי ( ואני מניחה שגם הזמן שחלף) - עזר לי לחזור לתפקוד כמעט מלא, וגם מצב הרוח השתפר, בהשוואה להתחלה. יחד עם זאת, אני מרגישה שעדיין לא ממש חזרתי לעצמי. הארוע העצים בי מאד תחושות מעורפלות שהיו קיימות עוד קודם לכן. תחושות של חוסר משמעות בחיים, ריקנות, חוסר התלהבות ושמחת חיים, חוסר אנרגיה וקושי להניע את עצמי לעשות דברים. אני מרגישה כי הטיפול ההתנהגותי מסייע ברמה התפקודית היומיומית, אבל לא ממש נותן מענה לשאלות הקיומיות הללו. בעבר טופלתי אצל פסיכולוגית בשיטה דינאמית, שעזרה לי מאד בהבנה של עצמי ובעיבוד חוויות מהעבר. הפסקתי לאחר כשנה בשל תחושה של מיצוי, וכן בשל תחושה של כובד רגשי שהטיפול עורר בי. ההפסקה הקלה עליי לתקופה מסויימת, כאמור - עד לתקופה הקשה האחרונה. אשמח לקבל את חוות דעתך, במידת האפשר : האם עליי להמשיך בטיפול ההתנהגותי או אולי לשנות גישה?

ועוד קצת מידע: אני בת 30, נשואה בלי ילדים. לאחרונה דיברנו אני ובעלי על הבאת ילדים לעולם, אך בשלב זה אני מאד חוששת מהאחריות הכרוכה בדבר ומיכולתי לשמש כאם... לתשובתך אודה!

שלום גישתי האישית היא בשילוב בין השיטות. אני חושב שאת צודקת בהבחנה שאת עושה בין גישות הטיפול. הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית עוזרת להתמודד עם בעיה ספציפית ולצאת ממשבר חריף. עם זאת, כאשר יש התלבטויות רחבות יותר של החיים הטיפול הדינמי מתאים יותר. יש פסיכולוגים שעוסקים בשתי הגישות. אם קראת את המאמר על הדיכאון כתוב שם למשל שבתחילת הטיפול בדיכאון יש צורך בגישה יותר קונקרטית כדי להגיע למצב שבו אפשר באמת להתחיל לדבר. עם זאת, בהמשך מתאים לעבור לגישה דינמית יותר. אני מציע להעלות את הנושא בטיפול בו את נמצאת. מאחר וחווית את שתי הגישות אולי יהיה לך קל יותר לדעת מה מתאים לך יותר כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן