לד"ר אורן קפלן, שלום- בעיית כפיתיות קשה

ד"ר אורן קפלן שלום רב! לא מן הנמנע, שאציג את הרקע לבעיה החמורה שלי. עלי להתנצל מראש על אורך המכתב, אך אני מקווה כי תקרא אותו במלואו ותשתדל לעזור לי במידת האפשר- כי אני באמת זקוק לעזרה! . שמי שי ואני בן 32+. בעיה אחת שלי, התחילה בגיל 17 (בשנת 1988 בערך), כאשר נוצר אצלי לחץ נפשי בעקבות הלימודים-בגרויות. הלחץ התבטא ב-" HIGH " ולאחר כחודשיים ב-" DOWN". לא אפרט כאן בדקדקנות את המשבר, אך אציין כי לאחר "אישפוז יום" , בן חודשיים, אובחנתי ע"י פרופסור בכיר, כ- חולה "מאניה דיפרסיה". הומלץ לי במהלך האישפוז ואחריו על טיפול בכדורי "ליטיום". עלי לציין כי מאז ועד לפני כ- 4 חודשים, לקחתי בקביעות "ליטיום", תוך כדי מעקב של בדיקות דם, (תפקודי כליות ובלוטת התריס)- מכיוון שידוע כי "ליטיום עלול לפגוע ויש לבצע מעקב. מאז, עברו כ- 15 שנים, שבמהלכן , הוצאתי רשיון נהיגה ועבדתי במספר עבודות, הספקתי להכיר מספר חברות והייתי מעורב במערכות יחסים רציניות (בד"כ), איתן. ידעתי לחוות ולהעניק אהבה, לתרום את חלקי במקומות העבודה ואף להיות עצמאי לתקופה מסויימת , כ-" ספר נשים". בשנים אלה הספקתי גם לחוות לצערי משברים נוספים , חלקם גדולים ורציניים יותר וחלקם פחות, לעיתים גם " משברים פסיכותיים". מעולם לא הזקתי לאיש ובטח לא לעצמי, אני מאוד אוהב את החיים. ההתמודדות הייתה ובעינה התמודדות לא קלה ואף קשה, אך לא הפסקתי ואיני מפסיק להתמודד. במהלך התקופה הייתי במעקב פסיכיאטרי פרטי ובבית חולים ע"י רופא פסיכיאטר- גם נכון להיום. לפני כ- 4 חודשים, הטיפול בליטיום גרם לשיבוש קל בתיפקוד הכלייתי, ובמהלך אישפוז מרצון ותחת השגחה וייעוץ, הוחלט להחליף את ה-"ליטיום ב-"טגרטול" כמייצב. (מאז חזר התיפקוד הכילייתי לנורמה - תודה לאל). עלי לציין שהטיפול התרופתי היומי שאני לוקח היום הוא: "טגרטול" 600 מ"ג. (כמיצב). "זיפרקסה" 5 מ"ג . (כ- אנטי פסיכותי). "קלונקס" כ- 1.5 מ"ג (לפי הצורך- כמונע חרדות). ן...פרוזק" 60 מ"ג. ה- "פרוזק" , מייצג חלק מהבעייה השניה שלי, שבעקבותיה אני זקוק לעזרה! : במהלך האישפוז הפתוח האחרון שלי, שבו החליפו לי את המייצב , נתגלתה אצלי בעייה נוספת וחמורה : "בעיית -כפייתיות", שאת שמה הייצוגי באנגלית איני זוכר. כיום אני מרגיש שאני סובל מבעייה זו עד כדי כך, שאת ה-"מאני דיפרסיה" - "זנחתי". סליחה שוב על אורך המיכתב אך אפרט את הבעיה ואני מקווה לקבל את התייחסותך ועצותיך. בעיית ה" כפייתיות", התחילה בלי שארגיש בכך,(כתסמינים קטנים יחסית), בכך שאת דלת הרכב או דלת הבית, אני חוזר ובודק מספר פעמים שאכן ננעלה כראוי. תסמין נוסף הוא שטיפת ידיים בתדירות, לא רגילה יחסית לאדם רגיל. אם תסמינים אלה אני יכול להתמודד , אך הלוואי כמובן שהיו נורמאלים. ההתמודדות עם מחשבות "כפייתיות" (שמטרידות אותי יום שלם ולעיתים אף ימים שלמים) קשורות בדברים אחרים, כמו: בדיקות דם!!!. בדיקות דם הוא נושא "כואב" מאוד אצלי . אני עושה בדיקות דם בתדירות של אחת לחודש, (לעתים פעמיים בחודש) , כדי לעקוב אחר רמת התרופות שאני לוקח. כמובן שבעקבות נושא ה " כפייתיות", יש לי כאן "כפייתיות לבריאות תקינה" ואני מסתובב כל הזמן עם הרגשה שהלוואי והייתה לי "מעבדת דם ביתית", כדי לדאוג ל- "בריאות תקינה"(ממש בצורה היפוכונדרית), אך במציאות ישנה אחות, בקופת- חולים או בבית - חולים, שלוקחת את הדם ומעבירה אותו למעבדה. הבעייה החמורה, נגררת וממשיכה ב- "אחות" : כשאחות לוקחת ממני דם, אם אני לא ממש רואה את מהלך הבדיקה, אני מדמיין בצורה "כפייתית", שהמחט של המזרק לא סטרילית , או מחשבה חמורה הרבה יותר: שהאחות, פצעה את עצמה במזיד ונגעה במחט- המזרק , במטרה להדביק אותי במחלה!. וכל זאת מכיוון שהייתי "נודניק", והדגשתי לה שעלי לראות את מהלך הבדיקה. לחיות ולהאמין למחשבות אלה, הקשורות בבדיקות דם, מצליחות להוציא אותי מריכוז בחיים נורמליים, למשך יום שלם, (לעיתים ימים), גוזלות ממני המון כוחות נפשיים ולא מאפשרות לי לחוות הנאה כלל- משום דבר!!! , ממש בצורה "כפייתית". אני באמת יכול להעיד על עצמי, שאני בד"כ אדם הגיוני, אך איני מצליח להשתחרר ממחשבות "כפייתיות " אלו!. אני באמת חי ומאמין שדברים כאלה יכולים להיות מציאותיים, למרות שזה לא נורמלי וזה קשה לי מאוד!!!. אני יודע שהמיכתב שלי מספיק ארוך, אך אני מקווה שהוא מעניין. דוגמא נוספת למחשבות "כפייתיות" , קשורה אף היא לנושא " בריאות תקינה" : פחד וחשש מתמיד ומוגזם להידבק (שלא נדע) ב- "איידס". זה מתחיל בבדיקות הדם וממשיך בחשש לקיים יחסי מין עם חברות.( אף לאחר שעברנו, בדיקת "איידס"- והכל תקין , ברוך השם). כאן אני מרגיש שאני מפסיד , חלק גדול ועיקרי בחיים. עקב מחשבות "כפייתיות" אלה , הגעתי למצב שבו אני, נכוןצ להיום, לא רואה כל טעם להתחיל בקשר חדש. אני מרגיש פיספוס גדול מאוד ומיצטער מאוד על כך, אך, עכב מספר נסיונות כושלים, להשתחרר ממחשבות "כפייתיות" אלה, איני מנסה עוד ובכך הופך את חיי לריקניים!. איני יודע לעזור לעצמי ( למרות הרצון הרב) ואיני יודע כיצד להתחיל לבקש עזרה ,למי לפנות ואיזו עזרה מתאימה לי בנוסף לטיפול התרופתי שאני מקבל. מכתב זה אינו כתוצאה משטף דיבור של "מאניה דיפרסיה"! זו המציאות! אני באמת זקוק לעזרה, התייחסות ואולי גם פיתרונות מתאימים, כדי לשקם את חיי ולשפר את איכותם. עד כאן בערך. אודה מאוד להתייחסותך המורחבת ושוב סליחה על אורך המכתב, שי.

יש טיפול תרופתי גם לבעיית הכפייתיות. אתה יכול להתיעץ עם הפסיכיאטר שנותן לך את התרופות שציינת ולבקש טיפול גם בבעיה זו. בנוסף אתה יכול להכנס לפורום פסיכיאטריה ולהציג את השאלה (אפשר בקיצור ללא הפירוט שרשמת כאן ), הפסיכיאטר מנהל הפורום יתן לך תשובה. כדאי שתשאל אם יש מקום לטיפול פסיכולוגי בבעיה זו בנוסף לתרופות.

שי שלום אני בטוח שאורך המכתב קשור לגודל המצוקה והטרדות שמלווים אותך. אתה סובל מבעיה ממושכת וכעת השינויים בטיפול גורמים גם לשינויים בתחושותיך הפנימיות. בתקופה כזו אתה חייב להיות בטיפול ומעקב מסודרים וקבועים הן מבחינה תרופתית והן מבחינה פסיכולוגית. הכפייתיות שתקפה אותך כעת היא בוודאי גם ביטוי לחרדה בה אתה נמצא וכאשר יתייצב מצבך גם האובססיביות תרד. פנה לגורמים המטפלים בך ונסה לסמוך עליהם שהם יובילו אותך בדרך נכונה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן