קין והבל

שלום ד"ר,יש לי בעיה. אני בת 16 ואחי בן 20. מעולם לא היינו קרובים במיוחד,רבנו לעיתים קרובות,אבל בשנים האחרונות המצב ממש החמיר. אח שלי היה תלמיד לא טוב ולא סיים בגרות.הוא תמיד יצא עם חברים ובילה.אני לעומתו,החרשנית של המשפחה,ולמרות שיש לי די הרבה חברים,הם לא "מגניבים" כמו שלו,ואני לא אוהבת לצאת הרבה. לפני כשנה,אח שלי התחיל דיאטה חריפה והוריד הרבה ממשקלו.זו הייתה דיאטה קיצונית,והוא אף נהג להקיא.הוא אף פעם לא היה ממש שמן.הוא גם עשה ניתוח באף,והתחיל להתאמן במכון כושר...אני,לעומת זאת,לא הורדתי במשקל ונשארתי שמנה. עכשיו,בשנה -שנתיים האחרונות,כל פעם שהוא רואה אותי ואמא שלי או אבא שלי גם בחדר,הוא מתחיל לרדת עליי ממש,ולצחוק על איך שאני נראית.הוא ממש שונא אותי,הוא עושה הכול כדי להביך אותי.הוא מתחצף לחברים שלי כשהם מתקשרים,וכל פעם שהוא רואה אותי,הוא כאילו אומר לאמא שלי:"יווו,איך היא השמינה,איזו דבה" וכו'. לא מדבר אליי ישירות,רוב הזמן.כשאנחנו לבד הוא בדר"כ לא אומר כלום.כשכל המשפחה ביחד עם הדודים והכל,הוא ממש יתחיל לספר בדיחות,וכולם יצחקו,ואני חיה במתח שכזה כדי שהם לא יצחקו עליי.הוא בעצם שולט בבית בצורה לא מודעת שכזו.אמא ואבא שלי די מפחדים לעצבן אותו,אבל הם לא יודו בזה,וגם לא נראה לי שהם מודעים לזה בכלל.הוא תמיד משכנע את אמא שלי בצעקות להרוס לי תכניות,כמו אם אני רוצה ללכת עם חברים,הוא יתערב ויגיד לה לא לתת לי.אני רציתי לשאול בעיקרון אם יש לך איזשהו הסבר למה שקורה,כי זו לא פשוט תקופה,ככה זה מתמיד,עכשיו זה התפוצץ.יש לך איזשהו רעיון איך לגרום לזה להיגמר? ההסבר היחידי שלי הוא שאמא שלי,שהיא מורה,תמיד לחצה עלינו מעט בנושא הציונים.אני זוכרת שהיא תמיד דיברה על הציונים של אח שלי וצעקה עליו,בעוד שאני הבאתי לה נחת מהכיוון שלי (למרות שעכשיו היא גם כועסת עליי אם אני מביאה פחות מ90).יכול להיות שככה אח שלי מוציא את הכעס הזה וגורם לעצמו להיראות טוב יותר? זו בעיה אחרת? בתדה מראש, נעה.

ויכול להיות שזו גם תקופה לחוצה מבחינתו... הוא גם מבין שהוא כבר לא ילד ושהוא צריך לעשות משהו עם החיים שלו וזה שאין לו תעודת בגרות קצת מלחיצה אותו וקשה לו להתמודד עם זה..... זאת רק הדיעה שלי

נעה, הסיבה העיקרית היא כנראה כמו שאמרת - אמא מלחיצה שגידלה אותך ואת אחיך בסביבה תחרותית להיות הכי יפים, הכי מוצלחים והכי מצטיינים. וכמובן גם מתחרים אחד בשני. עכשיו, אחיך עושה את זה בדרך שהוא יודע - מבחינה חיצונית: עושה דיאטה חריפה, ניתוח אף, מסתובב עם חברים "מגניבים", בעל ביטחון עצמי מופרז, משחק את מלך העולם שכל מה שהוא יודע הכי טוב זה לצחוק על כל האחרים. לעומתו, את עושה את זה בדרך שאת יודעת - רגישה, מתחשבת, איכפתית, חרשנית כדברייך, מוציאה ציונים טובים וסובלת מדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון. ועוד שאלה, אם הוא בן 20 ולא לומד איך זה שהוא לא בצבא? אני חושבת שגיוס למסגרת צבאית היה מכניס אותו לפרופורציות, עושה לו סדר בעדיפויות והופך אותו מילד שחצן ומפונק לגבר. אם ממש ממש קשה לך ואת מחפשת אוזן קשבת לשפוך בפניה את הלב, אולי תנסי לשוחח על המצב עם מטפל מקצועי שיכול אולי לתת לך טיפים שיקלו על המצב. ובינתיים התאזרי בהרבה סבלנות וקחי את העניינים בקלות, אחרי הכל דברים דינמיים וכל זה עומד להשתנות בקרוב.

אחי הוא כן חייל,הוא פשוט חוזר הבייתה כל יום בצהריים,ודי נותנים לו לעשות מה שבא לו. אני לא חושבת שעכשיו הוא עושה דווקא ויוצא עם חברים מגניבים לדוגמה,כי ככה הוא תמיד היה,ואני אובחנתי כמחוננת,בעוד שהוא רץ משיעור פרטי אחד לשני.ככה זה פשוט תמיד היה. אני לא חושבת שאני מתחשבת במיוחד,כשהוא אומר לי דברים,אני עונה לו יפה מאד,אבל בדרך שבה הוא מעליב אותי,היא יותר מסתם להעליב ו"ריב בין אחים".הוא ממש שונא אותי. אני פשוט לא מבינה למה. ואני לא חושבת שאמא שלי עודדה אותנו להתחרות אחד בשנייה.זה יצא ככה מבלי שהיא התכוונה.לי במיוחד קשה עם זה כי עברנו עיר והתחלתי תיכון בעיר חדשה-כילדה השמנה. אני מסתדרת עם זה טוב מאד,לדעתי,אבל בתיכון שלי התחרותיות עוד יותר אינטסיבית מכיוון שאני בכיתה של "החכמים",ורוב הילדים בכיתתי הם עשירים מאד,ויפים. הבעיה שלי היא שאני לא רק צריכה להרחיק את עצמי מרגשי נחיתות לעומת הילדים המוצלחים בבית ספר,אני גם צריכה להתמודד עם ההעלבות שלו-שהן יותר קשות בשבילי. אין לי ביטחון עצמי נמוך.ההפך,אני יודעת מה אני שווה.אני לא חושבת שהגישה שלו כלפיי הוגנת ובגלל זה כתבתי לכאן.

נעה שלום האנלוגיה של קין והבל אומרת עד כמה את סובלת ומרגישה מאוימת מאחיך. נשמע שיש לו בעיות משלו והוא מוצא בך מטרה נוחה להתעללות ופורקן של תסכולים. אני מציע שתשוחחי עם הוריך בנושא. אם אמך מורה היא בוודאי מודעת לבעיות שיכולות להיות לילדים בגילאים שונים ויתכן שדוקא בגלל שמדובר בבעיה בתוך הבית היא אינה שמה לב לעד כמה את סובלת ונפגעת מאחיך. במידה והשיחה עם הוריך או עם אמך לא תועיל יתכן שכדאי שתקבלי ייעוץ מגורם חיצוני כמו יועצת בית הספר או פסיכולוג שיוכלו לתת לך הכוונה מה לעשות או יוכלו לייעץ להוריך כיצד להתמודד עם הבעיה המשפחתית. אם תתקשי להתחיל את השיחה עם הוריך אולי תראי לאמך את ההתכתבות שלנו וזה יתן לשתיכן קצה חוט להתחיל את השיחה. בברכה ד"ר אורן קפלן