גמילה מטיטולים

יש לי ילדה בת שנתים וחמישה חודשים אני מנסה לגמול אותה מטיטול מזה חודשים. במשך החודשים הגמילה התחילה יפה היא היתה מבקשת פיפי וצואה בשירותים לפעמים רחוקות היה בורח לה. אפילו אם הינו באמצע נסיעה היא היתה מבקשת. בשבועים האחרונים חלה נסיגה והיא התחילה להרטיב במכנסים בלי לבקש ללכת לשירותים וכל פעם שזה היה קורה היתי מחליפה לה בגדים והיתי שואלת אותה איפה עושים פיפי והיא היתה עונה בשירותים. אבל היא היתה גם מבקשת לפעמים בשירתים אבל יותר היא היתה עושה במכנסים. וגם בגן אבל בגן היא כמעט שלא היתה מבקשת ללכת לשירותים. ביומים האחרונים היא רצתה ללכת לשירותים ולעשות קיבה אבל כל פעם שהיא היתה מתישבת היא ישר היתה קמה ואומרת אין לי וזה קרה אולי במשך חצי שעה כל חמש דקות שהיא הולכת וקמה. עד שבסוף היתה מתישבת ועושה. בגן הגננת אומרת שהיא ביקשה שהיא תסים לה טיטול כי היא רוצה לעשות קיבה בטיטול והגננת אומרת שהיא שמה לה ואז היא עשתה בטיטול וזה היה לי מאוד מוזר כי זה לא קרה לי אף פעם בבית. הגננת לוחצת עלי להחזיר לה את הטיטול למשך כל היום ואני לא מסכימה היום שבאתי לקחת אותה מהגן היא היתה עם טיטול ואני שאלתי את הגננת למה היא שמה לה טיטול והיא ענתה לי שאני צריכה להחזיר לה. כשחזרתי איתה הביתה רציתי לקלח אותה היא התחילה לבכות שהיא לא רוצה להוריד טיטול ואני הסברתי לה שאנכנו הולכים להתקלח והיא התעקשה ולא הסכימה להוריד טיטול והכל בבכי "צריך טיטול לא להוריד" וחזרה על המשפט הזה כמה וכמה פעמים. לקח לי בערך חצי שעה עד שהיא הסכימה להוריד טיטול . אחרי האמבטיה הלבשתי לה תחתונים ומכנסים כרגיל. והיא ביקשה פיפי ועשתה כמה פעמים וכמה פעמים במכנסים וגם קיבה אבל קיבה שוב היה קשה לה . השאלה שלי אם אני צריכה להחזיר לה טיטול או להמשיך בגמילה ואם אני צריכה לשאול את הגננת שאם קרה לה משהו בגן?

לשני, אני לא אשת מקצוע, אבל בחורה עם ניסיון חיים. אולי הילדה עדיין לא מרגישה בשלה לזה? עדי

לשני שלום רב. אני אנסה קצת להרחיב את מה שעדי אמרה לך. לא ציינת במכתבך פרט מאוד חשוב- האם הרעיון לגמילה בא מצידך או מצד הילדה? גמילה מטיטול נראית לעיתים כמשהו פשוט וטכני- אך אין הדבר כך. הגמילה הינה נושא מורכב הדורש הכנה ותלוי בבשלות התפתחותית של הילד. ניתן לחשוב על זה במונחים של פרידה. כי כל שינוי הינו בעצם פרידה מדפוס קודם ואימוץ של דפוס חדש- ולכן זהו תהליך. במקרה של פרידה מטיטולים- זהו תהליך הכורך בתוכו הבטים רבים: מצד אחד, אם הגמילה אינה ביוזמת הילד- אלא יותר מכיוון ההורים, שאומרים לו:"אתה גדול ולכן תעשה בבקשה את צרכיך בשירותים כמו הגדולים"- הילד שרוצה יותר מכל לרצות את הוריו- מנסה להענות. הוא אולי מבין קוגניטיבית את הדרישה, אך רגשית הוא עוד קטן. קשה לו להיות גדול, לוותר על "התינוקות" שלו. הוא גם אינו מבין באמת את המשמעות של עשיית צרכים בשירותים. מבחינתו הקקי והפיפי הם שלו- חלק מגופו. החשיבה שחלק מגופו נופל לשירותים הינה מפחידה ומאיימת מאוד. פה נוצר הקונפליקט: מצד אחד הרצון להענות להוריו ומן הצד השני הפחד שמתעורר בליבו. לכן מאוד חשוב לעשות את תהליך הגמילה ברגישות רבה. להיות ערים לדקויות ולהיות מותאמים לקצב של הילד. יש להתכונן מראש לתהליך הזה ולא לצפות לקסמים. לא להפוך את הגמילה למאבק- כי בכל מאבק יש מפסיד ויש מנצח. כשמדובר בעולם רגשי- חשוב שנשאף לפחות לכך שהדברים יקרו באופן מבוקר, רגיש ואמפתי. במקרה שלך מתקיים מאבק משולש: את, הגננת וילדתך בתווך. חבל שכך קורה ואולי יש צורך בהערכה מחודשת של היכולת של ביתך להתמודד עם הנושא. הייתי ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע, תוך מתן כל הפרטים החסרים במטרה להדריך אותך כיצד לשתף את ביתך בתהליך ובהמשך גם את הגננת. אני מקווה שעזרתי לך. קצת קשה במדיום הזה להקיף את כל ההבטים הכרוכים בשאלתך. אשמח לענות לך במידה ומשהו לא מספיק ברור, או שמתעוררות שאלות נוספות. בברכה. רוית.

שלום שני- רציתי להוסיף שאלה:האם זו הבת הבכורה שלך? זכור לי היטב הלחצים שהופעלו עלי מתוך המשפחה (אמא שלי, למשל, סיפרה בגאוה רבה איך היא גמלה אותי בגיל שנה בדיוק...) אפשר היה לחשוב שגמילה זה מבחן אינטלגנציה. אבל- לא עזר לכולנו, וביתי הבכורה ניגמלה בגיל כמעט 3 שנים, ללא מאמץ- במשך כשבוע. ביתי השניה ניגמלה מעט מוקדם יותר, אבל בדרך היו נסיגות- משהוא שדומה למה שאת מתארת עם הבת שלך. היום שתיהן גדולות, יפות, חכמות וגמולות. תתעודדי! בין אם תחליטי להחזיר את הטיטול, ובין אם תחליטי שלא- בסופו של דבר הילדה תיגמל. הכי חשוב, לדעתי, לקבל כל דבר עם הרבה הומור ובפרופורציה הנכונה, שהרי בסופו של דבר הילדה תפנים לא רק את העקרון הטכני של איפה עושים מה, אלא גם את ההתיחסות של אמא אליה ולכל העסק הזה. מקוה שעזרתי לך במשהוא.