התפרצויות ללא שליטה

שלום, אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית , אךבדר"כ אני מתפקדת נהדר (למרות התגובות הקיצוניות, מצבי הרוח, הראיה הקיצונית של שחור ולבן וכן') בנוסף לכך אני גם אמא לתינוקת נפלאה ורגועה בדר"כ בת כשנה. אני כבר יודעת שיש לה "התקשרות בטוחה" כך שמחבינה חברתית היא בסדר גמור, ולא אימצא אף אחת המבעיות שלי. אני נמצאת איתה בבית, ולרוב אני רגועה ומשדרת אליה רוגע, אהבה וקשב רב לצרכיה (והתוצאות פשוט מדהימות). אך לאיטים, כשהיא חסרת סבלנות/ נודניקית/ מתעקשת על דברים שמבחינתי צריך לשים עליהם דגש מיוחד אני מתפרצת.ההתפרצות אינה משהו עקבי בכל פעם שהיא עושה משהו מסויים, אלא פתאומית ומהילה (אפילו אותי) אני לא מרביצה לה ולא אוחזת בה באלימות אבל אני יכולה לצרוח בחוסר שליטה לאיטים אפילו מולה. הצרחות הם מילים כמו "די" מספיק" נמאס לי" וכו'. התנהגות זאת מבהילה אותה מאוד, ואולי גם מעליבה שכן היא עלולה לחשוב שאני צועקת עליה ו/או בגללה (כשאני צועקת מתוך מצוקה שלי שאני לא מצליחה להתמודד עם המצב המלחיץ באותו הרגע). כזה קורה היא פורצת בבכי היסטרי וממש קשה להרגיע אותה אחר"כ. אני רוצה לציין שזה לא קרה לי הרבה פעמים (3 - 4 פעמים) ובכולן בעלי לא היה בבית לפחות יום שלם ואף יותר. שאלתי היא: 1. האם ואיזה נזק התפרצויות אלו יכולות לגרום לה וליחסים בינינו (שהם טובים מאוד כרגע) 2. איך אני יכולה להימנע מהתפרצויות אלו? ומה לעשות כדי להוציא את הקיטור חסר השליטה?

ס. שלום השימוש שאת עושה באבחנות הפסיכיאטריות מעיד שכנראה הבעיה מוכרת לך מזה זמן ואולי גם היית בטיפול בעבר. אישית אינני חסיד של אבחנות האישיות כיוון שהן סל רחב מדי שאינו מספר את הסיפור המדוייק והאמיתי שלך, אולם לגופו של עניין ולשאלות ששאלת: הנזק לילדה וליחסים ביניכם בהחלט עלול לקרות אם התנהגותך כלפיה חריגה. קשה לשפוט לפי דבריך האם וכמה היא חריגה. כל הורה מתרגז לפעמים והשאלה האם התפרצויותיך הן חסרות פרופורציה ומזיקות או שהן חלק מיחסים נורמליים של הורה-ילד. אין פטנטים לעניין, אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי, בין אם אישי ובין עם אצל פסיכולוג ילדים במסגרת הדרכת הורים, כדי לאבחן ולהבין יותר טוב מה קורה וכיצד להתמודד. בברכה ד"ר אורן קפלן