דיכאון או לא?

שלום, אני בת 40 וחצי. במהלך השנים עברתי אירועים די קשים במהלך חיי שהתמודדתי בהם באומץ לב ובחוזק . נפלתי אך נעמדתי שוב עם שתי רגליים על הקרקע וגם חיזקתי את הקרובים לי שנשברו . יש לציין כי למדתי להתגבר על הקשיים באמצעות הצחוק . פשוט הצחקתי את עצמי ואת הסובבים אותי. לאחרונה אני חשה בעצבות נוראית . כאילו איבדתי את שמחת החיים שהייתה לי. אינני מסוגלת לצחוק או להצחיק יותר כפי שהייתי. אני מרגישה שהחיים קשים לי. אני מאד עייפה ואין לי את אותו החוסן להתמודד עם דברים שקורים לי. אני בוכה לעיתים קרובות . מאד שמנתי (כ- 20 קילוגרם ) וגם זה לא מוסיף למצב הרוח הכללי. אני מרגישה בדידות. אני חרדה מפני העתיד בעיקר בתחום הכלכלי. אני מרגישה שמקום עבודתי אינו מספק אותי מבחינה מקצועית . אני מרגישה לא מחוזרת (לא הייתה לי מערכת יחסים מזה כ-3 שנים) בקיצור , אני מרגישה : "תעצרו את העולם, אני יורדת עכשיו". האם אני בדיכאון? האם אני זקוקה לטיפול? האם המצב בו אני נתונה מצריך טיפול תרופתי? אני באמת מרגישה מאד לא טוב עם עצמי לאחרונה. אשמח לקבל עצה . תודה

רוית הי, קראתי את הודעתך, ואת נראית לי בן אדם מדהים שפשוט לקח על עצמו בשיטתיות את הצרות של כל העולם ושל עצמו, אבל בדרך המשיך לשמור על איזון נפשי שלא נראה לי שכל אחד מסוגל לזה. אני צעירה ממך כמעט ב- 10 שנים, ואת יודעת, כל אחד בחיים עבר ועוד יעבור דברים קשים, וכשאני יושבת בפורום וסתם קוראת הודעות של אנשים אני מחייכת לעצמי ואומרת שהאסון שלי הוא לא כזה נורא. אני חושבת שהעובדה שהפסקת פתאם לצחוק, זה פשוט הדרך של הנפש והגוף להגיד בעצם: די, תני לי קצת לנוח. וזה נראה לי הדבר הכי טוב שקרה לך, כאילו משהו בתוכך אותת לך לחדול מעט, להרפות. אני באמת חושבת שמפעם לפעם אנחנו צריכים להרפות מעצמנו ולהניח לדברים להתרחש גם מבלי שנשלוט בהם במאה אחוז. קחי הפסקה, לכי ללמוד יוגה, תעשי לבד מדיטציות בערב עם עצמך, תתחברי קצת לעצמך, ארגני מחדש את החיים בשלווה ותראי התוצאות לא תאחרנה להגיע, והצחוק המתגלגל שלך יחזור אליך במהרה.

לפי מה שאת מתארת כדאי לך ללכת לרופא המשפחה ולשאול אם הצטברות כזו של בעיות לא מחייבת פניה לפסיכולוג או פסיכיאטר לשם קבלת עזרה יותר רצינית ומקצועית.

תודה רבה על העצה, אני באמת מעריכה זאת!!!

הילה איפה נעלמת לי ?? מחכה לך בקוצר רוח במקום הקבוע נירוש. :-)

רוית שלום אתחיל משאלותיך בסוף הודעתך. אבחון פורמלי של דיכאון דורשת היכרות אישית וכך גם ההחלטה על תרופות. מאחר שהשאלות עולות נראה לי בהחלט רלוונטי לפנות לטיפול פסיכולוגי לצורך בירור, וזאת גם אם אינך בדיכאון. את נמצאת בפרשת דרכים כלשהי. את כבר מנוסה מצד אחד, עשית כמה דברים בחיים, מצד שני צעירה למדי לפתוח דפים חדשים בחיים ולתכנן הרבה שנים קדימה. זה מכניס הרבה לחץ למערכת כי זה מציב עליך אחריות רבה לגורלך. את לא יכולה להמשיך כרגיל כאילו הכל בסדר ולחכות, מצד שני, אילו אפשרויות קיימות כיום והאם את מרגישה שאת בכלל יכולה לשלוט בשינויים הדרושים? הדברים הללו רציניים ומשמעותיים ולכן אני מציע לך לגשת לייעוץ פסיכולוגי, בלי קשר לאבחנה הספציפית עליה שאלת. בברכה ד"ר אורן קפלן