איבחונים

הבנתי שאתה לא מת על איבחונים פסיכיאטריים, אבל שזה קיים בכל מיני מצבים. האם זה לא מה שגם פסיכולוגים מאפיינים לפעמים? בהתאם לזאת, האם אתה בעד איבחונים פסיכולוגיים? האם זה חשוב והאם זה אפשרי להחליף להחליף את האבחוים הפסיכיאטריים וקרובי משפחתם במשהו אחר?

ליצוף שלום אנסה לעשות קצת סדר במונחים השונים. אבחון הוא תהליך הכרחי שנעשה במסגרת המפגש בין איש מקצוע למטופל שפונה. זה יכול להיעשות במסגרת פסיכיאטרית או פסיכולוגית והתהליך בפני עצמו חשוב והכרחי כדי לקבוע מטרות טיפול. לפסיכולוגים יש כלי נוסף והוא מבחנים פסיכולוגיים מסוגים שונים. במצבים מסויימים כדאי לפנות גם לאבחון כזה, למרות שברוב המקרים הוא אינו נדרש. ספר האבחנות (ויש כמה סוגים) הפסיכיאטרי כולל סוגים רבים של אבחנות. מדובר בספר שיוצר שפה משותפת בין מטפלים וחוקרים. בתוך ספר האבחנות ישנו פרק מסויים בנוגע להפרעות אישיות. הסתייגותי הינה ספציפית לפרק זה ולא לכל סוגי האבחנות. הסתייגותי שמגובה גם ממחקרים בנושא, נובעת מקושי שקיים במציאות ליצור מכנה משותף לאנשים שלכאורה סובלים מאותה הפרעת אישיות כאשר בפועל מדובר בבעיה אישית מאוד. בתחום האישיותי יש דרכים רבות לאפיין אנשים או "להתחבר" לבעיה שלהם דרך תיאורטיקנים רבים וכאן האבחנה הפסיכיאטרית פשוט אינה מספיקה או מדוייקת. מה שחשוב הוא לדעת להגדיר את הבעיה כדי להתאים טיפול מתאים, אופן הגדרת הבעיה יכול להיות מגוון ואין דרך אחת בלעדית לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

במציאות קשה למצוא מכנה משותף גם לאנשים שלא סובלים מהפרעת אישיות, וזה מאוד קשה לעבור בין כל מיני פסיכולוגים שצריכים לתת אבחנה לכל מיני גופים, ולספר לכל פסיכולוג דברים מההתחלה ולשמור על פאסון בשביל שהוא לא ירשום שאני עצבנית במיוחד. חוץ מזה, כל פסיכולוג ואולי גם כל פסיכיאטר-לא בטוח, נותן אבחנה לפי מה שהוא חושב וזה בכלל לא רפואי ויכול להיות שונה אצל פסיכולוג אחר- אז למה זה נחשב לדבר כל כך קביל ? אפילו אתה כתבת שאופן הגדרת הבעיה יכול להיות מגוון ושאין דרך בלעדית. אני חושבת, על סמך נסיוני, שאבחון כזה משקף רק את מצבו (הנפשי נניח) של הנבדק בזמן האבחון, וזה לא מדוייק לאפיין אישיות של מישהו על סמך איבחון שנעשה בתנאים המלאכותיים אצל הפסיכולוג. כל טוב