מציאות נושכת

כשנרשמתי לקורס בגרויות בתחילת השנה , (ולעוד 3 סמסטרים לאח"כ) היתה לי הרגשה טובה שהפעם יצליח לי , ככה , במקום לנסוע כמו כולם או לפחות לחסוך ואז לנסוע נרשמתי לבגרויות, אבל אז התחלתי גם לעבוד ולאט לאט לא עשיתי את השיעורים, החמצתי שיעורים, אח"כ התפטרתי, אח"כ פתאום התחיל לי הלחץ הזה מכל השיעורים שלקחתי על עצמי (3 בגרויות עד ינואר) אף פעם לא היתי טובה בזה ותמיד היתי מתחילה פרויקטים בלי לסיים אותם, כולל הכל אפילו לקרוא ספר לוקח לי...... משום מה חשבתי שאחרי הצבא, אם עשיתי צבא- אז אני יכולה לעשות הכל, אבל פה הלחץ הוא שונה, בצבא כאילו הצלחתי כי היה לחץ כבד יותר ועכשיו אני "כמו אדון לעצמי" (יותר נכון גברת) והנה, שוב נפלתי בפח של עצמי , שיקרתי לכולם ואמרתי שאני הולכת ושהכל נפלא, ואז התחלתי לסגת ולהגיד שהכל יכל להיות טוב יותר, והמשפחה שלי חשבה שבאמת הלכתי לכל השיעורים לאט לאט, בכל בוקר שקמתי (אם קמתי) חלק מהשעות שקמתי בהן היו דווקא בסדר, אבל פתאום חזרתי לאותה הנקודה שהיתי בה בתיכון ואמרתי לעצמי "זה בסדר, יש לך עוד זמן" מצד שני, רציתי להקפיא את הזמן ולהמשיך לישון לנצח, כי זה מכביד עלי, כי לא היו לי שיעורין מוכנים, כי לא היתי כבר יותר משבועיים בקורס, שאני שילמתי עליו את רוב הכסף מהפיקדון, והחצי השני דרך ההורים, ועכשיו אני יודעת שלקחתי על עצמי יותר מידי ושבעצם אף פעם כנראה לא אצליח ללמוד נורמלי וללכת לאוניברסיטה, ואני לא יכולה אפילו להחזיק עבודה ליותר מחודש, ושאני שקרנית פתולוגית, ושאני לוקחת כדורים והולכת לפסיכיאטר, אבל אני נשארת דפוקה ככה כבר שנים. אז אולי באמת אין לי מה לעשות פה ועדיף לי לנסוע לאי בודד להיעלם איפושהוא.

לידיה שלום אף אי בודד לא יצליח להרחיק אותך מעצמך. בסופו של דבר את מתמודדת עם משהו פנימי שלך ולא עם בעיה מקומית שנמצאת פה או שם. תופעת הדחיינות שעליה את מדברת אינה סתם "עצלנות". מדובר בסוג של חרדה ופעמים רבות היא ממוקדת בחשש להיכשל, ובמקום להגיע למקום של הכישלון יותר פשוט לא להגיע לכיתה ולא לגשת לבחינה ואז כמובן לא ליצור כלל את הסיטואציה שמאפשרת כישלון (או הצלחה). הטיפול הפסיכולוגי בבעיה כזו דומה למדי לטיפול בחרדת בחינות או כל חרדת ביצוע אחרת. אני מציע לך להיעזר בפעם הבאה שאת נרשמת לקורס לימודי בפסיכולוג המתמחה בסוג טיפולים כאלה. חשוב שהטיפול ילווה את תקופת הלימודים כולה עד הגעתך המוצלחת לבחינות. אל תתייאשי. זה לא אומר שאת מקרה אבוד. את פשוט לא מספיק סומכת על עצמך שתצליחי ואת זקוקה לליווי כדי להאמין יותר בעצמך. אגב, בהחלט כדאי אולי לפנות גם לייעוץ להכוונה מקצועית כדי לראות איזה כיוון לימודי ומקצועי מתאים לך. כמו כן לא יזיק לעשות אבחון של ליקויי למידה (אפשר לעשות בניצ"ן גם למבוגרים) כי לעיתים קרובות מצבים כמו שלך מתגלים בסופו של דבר כתוצאה מליקוי למידה שלא התגלה בילדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תאמת שכן כבר עשיתי איבחונים מכל סוג שהוא וכן מגיל צעיר כבר ראו שיש לי כל מיני בעיות עם הזמן עשיתי גם ליקוי למידה- וראו שיש לי דסקלקוליה ועוד כל מיני דברים וגם הפסיכיאטר שלי קבע שיש לי ADHD ככה שאני גם עכשיו כבר בטיפול הוא טוען שאני משתפרת אבל לפי דעתי המצב נהיה רק יותר גרוע :(