בדידות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בזמן האחרון אני מרגישה בדידות, חברים התרחקו ממני ואני רוב הזמן לבד חוץ מהזמן בו אני עובדת. בעבודה אני מלאת חיים ,מרץ ושמחה אך כאשר אני חוזרת הביתה הבדידות ותחושת העצב חוזרת, אני בוכה הרבה גם עקב מקרה טרגי שקרה לי לא מזמן ,אין לי עם מי לדבר,לבלות , אני רואה טלוויזיה , עושה ספורט בחדר כושר, אבל נתקפת בהתקפי אכילה בעיקר בשעות הלילה, שבהן תחושת הבדידות מעצימה. אני נראת טוב, צעירה (22) ומשדרת אושר אף לא יכול להבחין בעצם בעצב ובבדידות האיומה שלי, אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני פשוט "משתגעת", לפני כמה זמן אפילו חתכתי את עצמי , כי היה לי כל כך רע ולא היה לי את מי לשתף, כולם פשוט התרחקו ממני ונשארתי ללא חברים. אני ממשיכה בחיי אך רע לי כל כך, אני אוהבת לבלות ולהנות אבל כבר אין לי עם מי, יש לי כל כך תאווה לחיים, אבל אין לי עם מי לשתף אותה, אני פשוט לא יודעת כבר איך להמשיך.... אני פוחדת שאפילו שבעבודה כבר לא אהנה והכנס לדיכאון והעזוב (כבר קרה לי בעבר), אני כל הזמן בחדרי או אוכלת, מה שגם יגרום לי להשמין ויהיה לי יותר רע מזה... מה הפיתרון לבדידות?
אולי תמצאי לך אהבה? ואז גם לא תהיי לבדך בבית.
נראה לי שהמקרה חמור, כיון שאת כותבת שאפילו חתכת את עצמך. פני באופן דחוף לטיפול פסיכולוגי
מעיין שלום המיקוד של הדברים הוא לכאורה בחוץ. את לבד ואין לך עם מי למממש את תאוותך לחיים. לפעמים החוויה הנפשית מבלבלת ויוצרת מעגל קסמים שבו משהו בחוץ לא מאפשר אושר פנימי, אבל אותו מקום פנימי לא מאפשר לצאת החוצה באופן שבאמת מאפשר מימוש. הדיכאון שאת מרגישה הוא פנימי ואולי כדאי לגעת בו באופן ישיר ולא להישאר רק עם המשאלה שמשהו חיצוני יקרה והכל יפתר. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. זו אינו תהליך קצר בהכרח, אבל אני חושב שהוא עשוי לעזור לך, הן בהתארגנות המיידית כעת, ובמיוחד ליצירת שינוי מעמיק לטווח הארוך. תוכלי לקרוא מעט על הגישה הדינמית בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
מעיין היקרה, אני מאוד מזדהה עם רגשותיך. אני עברתי ועוברת תקופה מאוד דומה לשלך. התקפי אכילה אין לי וגם לא חתכתי את עצמי. אבל הבדידות הזו שאת מדברת עליה היא גם משהו שאני חווה כבר תקופה לא קצרה. גם אני חוזרת לבית ריק וגם אצלי לבלות עם חברים זה ממש לא כמו פעם. ופגושים אותם פעם בשבועיים במקרה הטוב. אני חושבת שאת צריכה להבין שאי אפשר לצפות שחברים יהיו שם תמיד כשאנחנו צריכים ולכן צריך ללמוד גם להיות לבד. יש תקופות בחיים,שמה לעשות לא ממש בחרנו להיות בהם אם זה המצב החברתי,הכלכלי, הזוגיות וכדומה. אבל כדי שזה ישתפר ושבכל זאת נצליח להנות מהחיים אנחנו צריכים להיות שם גם בישביל עצמנו אם זה חוגים, קריאה טיולים בחיק הטבע ודברים שאנחנו אוהבים ויכולים לעשות גם לבד ולהנות לא פחות.צריך להנות מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים כמו אוכל, טבע, שקיעה זריחה הרי אלה הרבה יותר חזקים מכל דבר בחיים שלנו ואנחנו שוכחים להנות מהם. אינני חושבת שגרוים חיצונים יפתרו את הבעיה בטוווח הארוך כי חברים באים והולכים כמו גם חבר וכמו שנאמר "אם אין אני לי מי לי "אולי את צריכה לעשות שינוי בחייך. אולי צריך לשנות מקום עבודה כך שתהיה אולי חברה יותר צעירה ותוכלי להכיר חברים חדשים ואולי דברים אחרים שאת צריכה לשנות ואולי להעשיר את עצמך בלימודים,חוגים... בתור התחלה זו צריכה להיות הגישה שלך, במקום להשלים עם הדברים תנסי לחשוב מה יגרו ם לך יותר אושר וכיף עם עצמך ותעשי אותם,חבל על כל יום שאת מעבירה בתחושות כאלה. אני יודעת שזה תהליך ארוך וגם אני בו, אבל אני נלחמת ומנסה למצוא את הדברים שעושים לי טוב ויש כאלה. אם זה מעודד אותך, אני למשל שיניתי מקום עבודה, לא שעכשיו כ"כ יותר טוב לי אבל זה שינוי. אני התחלתי לרקוד, עזבתי את הלימודים כי הם תיסכלו אותי ולא נהנתי מהמסגרת ומהלימודים עצמם. עם חברים הבנתי שזה עניין של תקופה ווואלה גם להם יש חיים ואני לא יכולה לצפות שהם יעמדו דום כל פעם שבא לי לראות אותם, הרי בסופו של דבר ניפגש ונבלה גם אם זה במתכונת מצומצמת. מי יודע מה יקרה לנו מחר, אולי נפגוש אז משהו מעניין שיכניס אוירה אופטימית לחיינו. חבל על כל דקה, שעה ויום שאנחנו מבזבזים בלחשוב כמה שרע לנו, הרי החיים כ"כ קצרים ומלאי הפתעות. שוב אני אומרת, אני מבינה איך את מרגישה ומותר גם להרגיש רע לפעמים אבל חשוב גם לקחת את הדברים בפרופורציה! אני מקווה שהצלחתי אפילו במעט לתת לך להרגיש שלא הכל סופני והכל בר שינוי ותלוי בך. אל תשכחי את הרצונות והחלומות שלך וממשי אותם אפילו במעט ותלמדי להצביע על דברים שמפריעים לך ולשנות אותם. כולי תקווה שדברי עזרו ויעזרו לך בעתיד. בהצלחה.