קונפליקט עם המטפל לגבי עלות הטיפול

שלום רב ! אני בת 22 . עוברת טיפול פסיכותרפי כ- 8 חודשים. את הטיפול התחלתי בעקבות הפרעת אכילה ממנה סבלתי. עם הזמן הסימפטומולוגיה "נרגעה", אך עלתה לפני השטח בעיה עמוקה יותר. מסתבר שאני כ"כ רגישה לדעותיהם ונוחיותם של אנשים אחרים עד שאני פשוט "מוחקת" את עצמי בפניהם בכל פעם שיש איזשהו קונפליקט בינינו. אני תמיד הצד שמוותר וש"לא עושה עניין" מהבעיות שלו. אני בוחרת בעמדה הזו רק משום שקשה לי לעמוד על שלי ולדרוש עבורי. בכלל קשה לי לפעול למען האינטרסים של עצמי. קשה לי אפילו לחשוב עליהם. אני תלמידה חרוצה ומוכשרת וגם פעילה ספורטיבית. כל הדברים הללו מתקבלים בעין יפה כלפי חוץ, אבל בתוך תוכי אני לא מאמינה שזה באמת מגיע לי. רק אני יודעת את האמת: שבכל רגע אני עלולה למעוד ולהכשל ואז כולם יגלו שאני לא שווה כלום. אז בטיפול אני מדברת על כל הדברים הללו, אבל שום דבר לא משתנה בפועל. בפגישה האחרונה אפילו העזתי וביקשתי מהמטפלת שתבוא לקראתי בתחום הכלכלי ותוריד קצת את המחיר. היא סירבה בתוקף. בכלל לא הייתה מוכנה לדון בכך. כמובן שלא התווכחתי ולא דרשתי שום דבר. פחדתי שהיא פשוט תאמר לי שאם אני לא מסוגלת לממן אותה אז מצדה אני יכולה ללכת... אני עובדת רק בשביל לממן אותה. אני מסרבת בתוקף שההורים שלי יהיו שותפים במימון הטיפול. הם מממנים לי את הלימודים וגם זה מספיק בכדי לגרום לי להרגיש רע. המטפלת שלי בחוצפתה העירה שהיא לא מבינה מה יש לי נגד זה שההורים שלי יעזרו במימון הטיפול. במקום לעזור לי, היא מנסה לעזור לעצמה. כשהצעתי לבוא לטיפול רק פעם בשבועיים במקום בשבוע, היא אמרה שהיא לא מוכנה לטפל במישהו בתדירות של פחות מפעם בשבוע, כי זה לא אפקטיבי. היא כל הזמן טוענת שהיא "לא דואגת" לגבי. אגב, היא גובה מעל ל-300 שקלים לפגישה. אני שוקלת לעזוב את הטיפול בגלל הנושא הזה ואין לי שום עניין ורצון להתחיל בטיפול נוסף... מה לדעתך ניתן לעשות במקרה כזה? אגב, מהם "הכללים" לגבי עלויות הטיפול בשוק הפרטי אצל מטפלים מורשים ? האם יש טווח מחירים שממנו אסור לחרוג? האם יתכן מצב שבו מטפל יגבה מחירים שונים ממטופליו? אודה לכך אם תענה לי בהקדם ואנא חווה דעתך בנושא מעבר למסירת תשובה כללית! תודה.

אנה שלום כסף הוא עניין רגיש וכנראה מייצג לא רק שאלות אובייקטיביות אלא מעורר שאלות במיוחד כשהעניין מעורב ביחסים אישיים. דרך עניין הכסף את שואלת גם האם הקשר עם הפסיכולוגית הוא אמיתי, האם את יכולה לסמוך עליה, האם היא פועלת משיקוליה האנוכיים או שבאמת אכפת לה ממך. עצם קיום השאלות הללו באויר הוא חוויה מכאיבה ולכן לא פעם טיפול פסיכולוגי עולה על שרטון דווקא בנושאי כסף. אין כללים לגבי עלויות בשוק הפרטי וטווח המחירים מגיע עד 500 ש"ח לפגישה, אם כי ברוב המקרים הסכום מתחת 400 ולעיתים גם מתחת 300 ש"ח. לכן נשמע שאת מטופלת במחירי השוק. ההצעה שתעזרי בהוריך אינה כל כך חריגה ולא באה לשרת רק את הפסיכולוגית. אם את באמת עובדת רק כדי למממן את הטיפול איכות חייך נפגעת, ואם זו רק אידיאלוגיה ולמעשה יש אפשרות ריאלית להיעזר בהוריך מבלי לפגוע באיכות חייהם, אני לא חושב שזו הצעה גרועה כל כך. את לוקחת את הדברים למקום של הפגיעה האישית, שווה לדבר על זה בטיפול, אבל גם לקחת בחשבון שיש זוית התבוננות אובייקטיבית על העניין. החלטתך לעזוב את הטיפול בגלל העניין נתונה כמובן רק לך. לפי מה שאת מתארת אני מציע לך להישאר לפחות בשלב הזה ולהמשיך לבדוק את העניין לעומקו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לאנה, מה זאת אומרת שהמטפלת סירבה בתוקף? איך היא הציגה את הדברים? מדוע הסירוב הכה תקיף? האם היא אמרה את הדברים באמפטיה? בהבנה לפחות? האם היא מנסה להבין את הצורך שלך לממן בעצמך את הטיפול? הייתי חושבת במקומך על הנקודות האלה כי הסירוב הזה,כפי שאני קוראת אותו בהודעתך,על פניו נראה לי מעט אנוכי ויחס לא רגיש כזה אני לא הייתי מוכנה לקבל.

שלום ד"ר קפלן, כמי שמעריכה בד"כ גם את תשובותיך וגם את תשובותיו של ד"ר רובינשטיין בפורום המקביל, מאוד הופתעתי/התאכזבתי מעמדתך כלפי התנהגותה של הפסיכולוגית שהציעה לאנה להיעזר בהוריה למימון הטיפול. אני רואה בהתנהגות הזו התנהגות מאוד לא אתית (לטעמי האישי כמובן), משום שזו עיצה כלכלית ולא עיצה פסיכולגית ועוד עיצה כלכלית איך לממן את הכנסתה. ובכלל, לא ברור שמתן עיצות הוא חלק מהטיפול הפסיכולוגי, אבל בוודאי שלא עיצות מסוג זה. זכותה, כמובן, לא לתת הנחה, אבל לא לייעץ למטופלת איך לממן את הטיפול, ואולי (אני לא מכירה את הסיטואציה) אף לעכב בכך את עצמאותה של המטופלת שחשוב לה לא להיות תלויה בהורים ולכבד את רצונה לא לקחת מהם כסף כדי לממן את הטיפול. ואולי אם ההורים יממנו את הטיפול הם גם ירגישו זכות להתערב בו? אני גם יודעת שפעם בשבוע זו הנורמה, אבל נשאלת השאלה אם כאשר המטופל אינו נמצא בתחילת הטיפול וקיים קושי כלכלי צריך להציב בפניו אולטימטום כל כך נוקשה של או הכל או לא כלום ולסרב לראות אותו פעם בשבועיים. אחד המסרים שמטופלים מקבלים ממטפלים הוא לפתח גמישות מסויימת וכאן יש דוגמא מובהקת לנוקשות של הפסיכולוגית. הצירוף של שתי ההתנהגויות הללו בהחלט היה מקומם גם אותי ובהחלט הייתי שוקלת עזיבה, גם אם הייתי צריכה לשלם אותו סכום בדיוק למטפל אחר. נכון, שכסף הוא נושא רגיש המבטא דברים אחרים, כמו שאתה כותב, וההתייחסות הזו של המטפלת אכן מבטאת תכונות מאוד לא סימפאטיות שלה, לדעתי. סליחה על הטון החריף.

אני חושבת שאת יכולה לבדוק אותה. להודיע שהורדת לפעם בשבועיים. ואני מבטיחה לך, איך היא מתקשרת אלייך ולא מרפה ממך שתחזרי. וחוץ מזה, תמיד תוכלי לחזור בך. - אין לך סיבה לפחד. זה לא הימור מסוכן מדיי. להיפך, לכל היותר תוכלי כך להינתק מן התלות בה, ולראות שלא קרה דבר. שיש עוד מטפלים בעולם, שחייך לא תלויים באותה גברת. הרי מכל משבר צומחים, ומה שלא הורג מחשל, ורק תצמחי מנסיון זה. כך שבכל מקרה תרוויחי ממנו, או את ההנחה שתשיגי, או את הצמיחה וההינתקות ממנה, חשוב לא פחות , אולי אף יותר. אולי הגיע הזמן. אני די בטוחה, שהיא תרוץ אחרייך.

שלום לכל המגיבים כפי שציינתי בהודעתי, נושא הכסף רגיש ומעלה פעמים רבות רגשות רבים. הוא אולי ממחיש בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהטיפול הפסיכולוגי מבוצע תמורת תשלום ולא רק מתוך רצון טוב ואהבה של המטפל. זה קשה להתמודד עם זה, הן למטופל, וכנראה גם לרוב המטפלים. שני הצדדים היו רוצים פעמים רבות לפצל את נושא הכסף מהטיפול כדי שתישאר התחושה של האינטימיות והקרבה. אבל אין מה לעשות, מתישהו זה עולה ומעלה שאלות של נאמנות, קרבה, אתיקה ועוד. לא שהשאלות הללו לא עולות גם עם אנשים אחרים וגם בנושאים אחרים, אבל כנראה שהכסף מציב אותן בצורה החדה והקשה ביותר. אגב, הן עולות לא פעם גם בתוך המשפחה ויוצרות געש לא פחות קשה. אני לא נכנס לסיפור האישי של אנה עם הפסיכולוגית שלה, וזאת לא מטעמים של אתיקה או הגנה על המטפלת של אנה. לא פעם ציינתי ביקורת בפורום על דברים שלא נראו לי, גם כלפי פסיכולוגים אחרים. אני חושב שבאמת חסר כאן מידע מספיק, לא כל כך על העובדות, אלא על הקונטקסט של הטיפול. את זה אנה צריכה כנראה לבדוק בינה לעצמה ובינה לפסיכולוגית שלה. לגבי הטיפול הפרטי מול הציבורי, המצב בארץ כיום מקומם מאוד, ולמעשה כמעט ואין שירות ציבורי. הבעיה אינה בחשיפה של המטופל אלא בעובדה שיש כיום קושי חמור לקבל טיפול בשירות הציבורי בכלל. אני לא חושב שמי שמקבל טיפול בשירות הציבורי זוכה ליחס פחות טוב, ואוכל להעיד מעצמי שכל עוד עבדתי במרפאה ציבורית אני לא חושב שנתתי טיפול פחות מוצלח למי שקיבלתי שם. אין ספק שגמישות השעות והתנאים הסביבתיים שונים. בנושא גובה התשלום אני לא מוצא כל כך מדד אובייקטיבי לקבוע מהו צודק או בלתי צודק. פסיכולוגים רבים עוסקים בהתנדבות או במחירים מגוחכים בטיפול בשירות הציבורי. השכר שקיבלתי בבי"ח איכילוב לשעת עבודה היה 12 ש"ח ברוטו לפני מיסים. אחרי הורדת מיסים כחוק נכנס לחשבון הבנק שלי 600 ש"ח בחודש על חצי משרה של 21 שעות עבודה. אחרי 25 שנות לימוד תסכימו איתי שזה קצת מקומם. היום המצב קצת יותר טוב ויש סיכוי שהייתי מרוויח "אפילו" סכום כפול. אז נכון שהמצב שנוצר הוא שאנשים לא רוצים להתנדב במשך שנים ארוכות. בסופו של דבר גם הפסיכולוגים עם כל הרצון הטוב לעבודה צריכים ללכת למכולת עם ארנק וכמות השעות שניתן לעבוד במקצוע הזה מצומצמות למדי יחסית למקצועות אחרים, אם רוצים לתת באמת טיפול טוב. בקיצור, אני לא מתלונן על המקצוע שבחרתי ואני מרוצה מאוד הן מאופי העבודה והן מגובה השכר, אבל צריך גם להבין שגם בתעריפים הגבוהים ביותר לא מדובר בשכר גבוה כל כך יחסית להשקעה במקצוע, בלימודים, בהכשרה מתמשכת גם לאחר קבלת המומחיות וכו'. בחרתי לחלק איתכם את העניין הזה כי אולי זה יוכל לתת לאנה ולשאר המשתתפים עוד מידע מזוית נוספת כדי להתמודד עם הסוגיות המורכבות שעלו בהודעות האחרונות בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אז ככה,בהחלט הארת את עיניי בנשוא זה,אבל עדיין. למה הכל צריך להיות שחור לבן?נניח שרופא מסרב להתנדב בשירות הציבורי כי כפי שציינת העלויות נמוכות.למה צריך לקבוע מחירים גבוהים שכאלה בטיפול הפרטי?ציינת אתה,שמדובר במקצוע שאי אפשר לעבוד בו שעות רבות אם רוצים לטפל באמת טוב. האם 8 שעות ביום כמו כל מקצוע אחר זה לא אפשרי?האם רופא יכול לנתח 8 שעות ביום ולא לקרוס תחת הנטל ופסיכולוג לא יכול להנתח אישיות 8 שעות ביום? ובתור בחורה שמטופלת כבר שנה,אני יכולה לומר שלא כל פגישה היא מאמץ סיזיפי למטפל.לא בכל פגישה המטפל נדרש לסבלנות עילאית ולמאמץ אינטלקטואלי חריף.לעיתים השיחות הן שיחות קלילות של מטופל במצב רוח טוב שבא לחלוק את שעבר עליו באותו שבוע.לא תמיד,בייחוד בטיפולים המתמשכים,לא תמיד המטופל שוטח בעיותיו ודורש הקשבה טוטאלית של המטפל.אצלי אני והמטפלת שלי לעיתים צוחקות כמעט שעה,ומגיעות פה ושם למסקנה כזו או אחרת.כמובן שאין לי ביקורת כלפי המאמץ המושקע בתפקיד זה.להיפך כולי הערכה למקצוע המיוחד הזה.אך עדיין. דווקא מתוקף היותו בא לסייע ויותר מכך מעצם העובדה שמדובר בדר"כ בטיפולים ארוכים שברובם מדובר בחיפוש ונבירה ואיתור הבעיות ואח"כ בפיתרונן-כלומר בתהליך ארוך שנדרש מראש להשקעה כספית עצומה מהמטופל,דווקא בגלל זה היה נכון יותר להוריד עלויות,המחירים מטורפים בייחוד במדינה כמו שלנו,שהמתח והחרדה הם עילאיים גם ככה. אתה לא חושב? דנידינית