אין רגש

חיה מיום ליום. עובדת במשמרות בכדי לממן את הטיפול הפסיכולוגי... קורעת את עצמי בלימודים ונשבעת שאם לא אצטיין אז ארעיב את עצמי... החיים מפחידים אותי. בנתיים אני אוכלת כמו חזירה מתעמנת כמו משוגעת ולומדת, אבל שום דבר לא נכנס לראש הדפוק שלי... אין רגש בפנים אני לא ממש בן אדם, לא מרגישה דברים רק תחרותיות וריקנות... מרגישה כמו תוצר עלוב של העולם המעיק הזה. מתי כבר זה ישתנה?

בוקר טוב לאנונימית, קראתי את מה שכתבת לגבי "החוסר רגש " שאת מרגישה ולפי מה שהבנתי את סטודנטית שנתונה בתחרות קשה, יומיומית ובמטרה להצליח. אני לא חושבת שזה פסול, גם אני סטודנטית ואני יכולה להבין מה את עוברת תאמיני לי.... אני תמיד מנסה להגיד לעצמי זה רק לימודים או זה רק בחינות אבל זה לא ממש עוזר. נכון החיים הם באמת מפחידים כפי שאת מתארת, אף אחד לא אמר שהם לא, אך תלוי מה עושים עם המצב הקיים ואיך אפשר להתמודד איתו גם כשאין חשק וגם כשאין מצב רוח וגם כשאין רגש. אלמונית יקרה, תנסי למצוא רגש בחיים המפחידים האלה כי החיים הם קצרים והם חולפים מבלי שנרגיש. יפה אמרת שאת חיה מיום ליום , תנסי לתת לעצמך יותר בכל יום שעובר, גם אם זה מאד קשה. בהצלחה, ממני ליאת

שלום אנונימית. קראתי את הודעה שלך, ואני מזדהה עם כול מילה. אני בגלל שנכשלתי במבחן אחד בסמסטר שעבר , החלטתי לזנוח את הלימודים כי אני אדם ששונא להכשל. אנחנו אנשים מאוד ריגשים האנטנות שלנו קולטות מה שאנחו לא צריכים לקלוט. אני מקווה שגם לך וגם לעוד אנשים עם הריגשות זהאת ימציאו את השלווה שלהם. כי כמו שליאת אמרה החיים קצרים מידי. אני מאחל לך בהצלחה.

אנונימית שלום נשמע שהחיים כרגע מצויים בתזזית ללא רגע שקט. נשמע דווקא שיש הרבה רגשות בפנים, ריקנות היא תחושה חזקה מאוד, בהחלט לא ריק. את עובדת כל כך קשה כדי לשמור על מהלך החיים הנכון עבורך כעת, הלימודים והטיפול הפסיכולוגי. כנראה שאת מאמינה שזו הדרך שתוביל אותך לשינוי, ואני רק יכול לחזק את ידיך לא להפסיק. מתישהו תוכלי להפסיק להישבע, לפחד, ולהרגיש כל כך נמוך. אם תאמיני בכך זה בוודאי יקרה. אני מתאר לעצמי שכל הדברים הללו מובאים ועולים בטיפול הפסיכולוגי שאת עוברת וזה המקום הנכון לעבד ולעבוד עליהם. כל טוב ד"ר אורן קפלן