שמות

בוקר טוב, אני בטיפול מזה כחצי שנה. (כמעט) הכל טוב ויפה, אלא שבכל התקופה הזו המטפלת שלי לא פנתה אלי בשמי ולו פעם אחת. היות ואני, כלל, איני עושה את הצעד הראשון (דבר שעלה בטיפול) - גם אני לא קוראת לה בשמה. וכך, אנו פונות זו לזו ב"את" בלבד. בעיניי, יש משהו אישי בשימוש בשמו של אדם. כך למשל, אתה (אורן? ד"ר קפלן? - עוד בעיה עם שמות...) פותח את תשובותיך בפורום בנוסח " X שלום". גם אנשי מכירות, להבדיל, נוהגים לפנות ללקוחות בשמם הפרטי. הקשר הטיפול שלי, כמו קשרים אחרים בחיי, נבנה לאט-לאט (עוד נושא שנדון בטיפול), ובתחילתו שמחתי שהמטפלת נמנעת מליצור אינסטנט-קירבה שכזו. היום, זה מתחיל להפריע לי. קשה לי להעלות את העניין מולה, בעיקר מפני שאינני יודעת אם היא שומרת על המרחק למעני או למענה - במכוון או שלא במכוון, או שפשוט היא אינה מייחסת לזה אותה חשיבות כמוני. רעיונות? תודה, זלדה (שם סימבולי)

זלדה שלום אני חושב שאת צריכה להתגבר על אי הנעימות ולעלות את הנושא בטיפול. אין מדובר רק בשיחת נימוסין והליכות אלא בנושא משמעותי לקשר הטיפולי ולמידת האינטימיות בטיפול. אינני יודע מה גישתה הטיפולית של הפסיכולוגית שלך, אבל ברוב המקרים נושאים שקשורים לתחושות בתוך המערך הטיפולי עשויים להיות חומרים חשובים לטיפול עצמו ולהצלחתו. גם היסוסך האם לדבר איתה על זה, ושיטתך לא לקרוא לה בשמה מספרים משהו עליך ודרכך להתמודד עם ובתוך קשר. הגנות מסוג כזה בוודאי קורות גם מחוץ לחדר הטיפולים, כי הרי "לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו". אז בפגישה הבאה קחי נשימה עמוקה וספרי לפסיכולוגית בדיוק את מה שכתבת לי. מה יש לך להפסיד? כנראה שיש, אחרת לא היית נמנעת עד היום. נסי לענות לעצמך לפחות על כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הגיוני. למרבה הצער - לנשום אני מתקשה, ואת הבירור עם עצמי (ועם שלוש-רבעי עולם) מיציתי. בכל אופן, תודה.