דבר המעיק על לבי

שלום, אני בן 23, אני מרגיש שאני מבזבז את התקופה הכי יפה של החיים שלי. במקום לצאת ולהסתובב, במקום לפגוש אנשים חדשים, במקום להכיר חברים חדשים. אני מסתגר בבית ובתוך עצמי בבדידות נוראית, מן התנתקות (כמעט או אולי אפילו) מכוונת. קשה לי ליצור קשרים עם אנשים, אני חש חוסר ביטחון מול אנשים – אך רק מול אנשים, איני חש חוסר ביטחון בנהיגה למשל או בדברים אחרים שאני עושה. בחברתם של אנשים אני מרגיש אפילו יותר בודד ממצבים שבהם אני לבד. הרבה פעמים אני מרגיש חוסר סבלנות ו"עצבים" כלפי אנשים, לפעמים דרושים רק 10 דקות בשביל שארגיש כך ולפעמים שבועיים. אין רצון ממשי להתחבר או לפתוח בדוח-שיח (ברוב הזמן זה כך) עם אנשים. מצב זה קיים גם כלפי ההורים. לצורך העניין, תמיד הייתי ביישן ורגיש ונולדתי עם מום חיצוני. המצב החמיר במיוחד לפני כארבע וחצי שנים בעקבות ניתוח אף כושל משתי בחינות, גם מתוצאה וגם מדרך התנהלות הניתוח ע"י הרופאים. לאחר הניתוח התחלתי להרגיש בהתנכרות שלי לחברה שסובבת אותי ו"ברצון שלי להיות לבד", מאין ניסיון למנוע איום כלשהו עלי – אך כאמור אין פה שלימות עם המצב. אני לא מחפש את המוות, אך אני מתקשה לראות איך אני שולף את עצמי מהמצב שאליו נקלעתי למצב טוב יותר או לפחות למצב שבו יהיה לי יותר קל להתחבר אל אנשים וסיכוי ליצירת קשר ולא לברוח כל הזמן.

עילם שלום לא ציינת האם ניסית לפנות לעזרה מקצועית, אבל לאור מה שאתה מתאר אני חושב שכדאי שתפנה לייעוץ פסיכולוגי. יתכן שמבפנים קשה לעזור את הכוח והפתרון. אתה מסתגר בעצמך וכנראה שדימויך העצמי פגוע. הדבר כבר יוצר סוג של מעגל סגור שכן ההסתגרות וההתרחקות החברתית מגבירה את התופעות הללו. לכן אני מציע לך לפנות לפסיכולוג כדי למצוא את הדרך לשבור את מעגל הקסמים הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני מצטערת שככה אתה מרגיש. אתה צריך למצוא דרך לעזור לעצמך. ראשית איזה משקל אתה נותן למה שאתה מרגיש? לכאב שלך? האם אתה מעריך את עצמך לפי המראה החיצוני? ואולי אתה חושב שגם החברה מעריכה אותך לפי המראה החיצוני שלך? מטפל טוב ואדם שאינו שטחי יתן משמעות אך ורק לאיך שאתה מרגיש. בנוגע לניתוח אף שהזכרת באם תחליט שזה מפריע לך ואתה לא יכול ללמוד לקבל ולאהוב את התוצאה שלל הניתוח אף אני אוכל להמליץ על פרופ' חגי צור הוא המומחה הגדול ביותר בארץ ואף בין הטוביםן ביותר בעולם לתיקונים של ניתוח אף. אבל יש אנשים שכל הזמן מרגישים צורך לתקן ולשנות משהו בעצמם והם די אומללים, בסופו של דבר הכי חשוב זה לקבל ולאהוב את עצמו כפי שאנחנו. דלית

שלום ד"ר, רק הערה קטנה, וייתכן שולית, אך בכל זאת הרשה לי לציין כי בתשובתך המלומדת אמרת "לעזור...כוח" כשאני מניח שהתכוונת ל- "לאזור... כוח". בברכה גיל