לא כל כך נעים.. אבל

זמן רב שאני מתחבטת ורוצה לשאול על דברים שמציקים ולא יודעת למי כדאי לפנות, ועכשיו אחרי קריאת הודעות ותגובות בפורומים שונים החלטתי שאני מעוניינת לשמוע את תגובתך דר' קפלן. אבל את פני בפורום קבלו הודעות קשות הרבה יותר משלי ואני מרגישה קצת מגוחכת ובכל זאת אציג את הקושי שלי. אני כבר לא ילדה ואם לילדים בוגרים אקדמאית, משכילה ומושכלת. בעבודתי אני מרגישה שמעריכים אותי פחות מכפי שאני חושבת שמגיע לי, או אולי יותר מדוייק יהיה לומר שאני לא הפבוריט של חברי לעבודה או קצת מזה וקצת מזה. יש מקרים שזה מלווה בנתק עם אדם אחד (כל שנה והנתק שלה). חברים אומרים שאני חכמה מדי יש אחרים שאומרים שהם האחרים מקנאים וכל מיני כהנה וכהנה, לא זה לא נראה רציני. יש אנשים חכמים בסביבתי שהם גם אהובים וגם מוערכים. ויש כאלה שהם מעוררי קנאה וכבוד ואני לא מרגישה לא זאת גם לא זאת. פעמים אינספור אני אומרת לעצמי: נו טוב אי אפשר לספק את כולם תמיד. אי אפשר שכולם יאהבו אותך, כל הזמן, ואני יודעת שזה כך אבל ההרגשה שלא מספיק אוהבים ולא מספיק מעריכים כדי שאוכל לקבל את המגבלה של "לא תמיד ולא כולם". מה לדעתך ניתן לעשות אם בכלל?

נוני שלום נשמע שלענין יש (לפחות) שני הבטים. האחד הוא תחושתך שאינך מוערכת מספיק והשני שמערכות היחסים בעבודה עולים מדי פעם על שרטון. יש כאן התלבטות. מצד אחד, יתכן שמדובר פשוט בחוסר מזל. שמקום העבודה שלך לא מפרגן ולא ידידותי מספיק ושאם היית עובדת במקום אחר הכל היה נראה אחרת. זה קצה אחד. הקצה השני שהכל נובע ממך. שאת משליכה דימוי עצמי נמוך על הסביבה ושאת יוצרת את הקונפליקטים עם הסביבה. אז מה המציאות? הקצה הזה או הקצה הזה? פעמים רבות היא נמצאת בנקודה כלשהי בין שתי נקודות הקצה במינון כזה או אחר. אם נראה לך שהאפשרות הראשונה היא הבולטת יותר, אז אין מה לעשות. צריך לפתח שריון הגנה ולרוץ בין הטיפות, ולנסות לכפר על הקשיים בדברים אחרים. כאן צריך באמת ללמוד להפנים את מה שכתבת בסיום, שאי אפשר לרצות את כולם. מצד שני, אם נראה לך שיש לך חלק במה שקורה והתופעות הללו מוכרות לך איכשהו גם ממקומות אחרים, אז יתכן ששווה לעשות בדיקה יותר רצינית על העניין, לפנות לייעוץ פסיכולוגי למספר פגישות, ולמקד את הבעיה. לאחר מכן אפשר לחשוב איך אפשר להתמודד אחרת עם המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן