התמודדות עם קשר לא בריא

שלום לכולם, אני בשנות העשרים המוקדמות והיה לי קשר שהסתיים רשמית לפני כמעט שנה וחצי, היה לי קשה מאד להתמודד עם זה, הקשר היה משמעותי לי ואולי גם לא הכי בריא בלשון המעטה כי לא הייתי רגועה ויציבה בתוכו, פחדתי כל הזמן מנטישה. בשנה וחצי האחרונות חזרנו כפעמיים בעוד בן זוגי הוא הראשון לחדש את הקשר והראשון לסיימו כעבור כמה חודשים ותמיד בתחושה שהוא מרגיש שזה לא זה.... אני איפשרתי לזה לקרות כי תמיד האמנתי שהוא אוהב אותי רק שהוא עדין לא מבין את זה.. ושהאהבה תנצח.. ושאני כל כך מיוחדת שהוא יווכח בזה בתקופות ביניים, כל אלו מניעי אגו טהורים, אבל חזקים מספיק כדי להרוס אותי כל פעם מחדש. אני לא יודעת כיצד לסיים את זה אחת ולתמיד, אני פוחדת לא לאהוב יותר אחריו, עם כל ההרס, אני רגילה אליו ויש בזה מן הנחמה... אני מבקשת עצה - איך להפסיק להאשים את עצמי כל פעם מחדש? אני מבינה שיש לי חלק בזה ומסרבת להכריז על עצמי כקרבן, מה החלק שלי? איך סוגרים מעגל בלי משקעים מיותרים? איך יודעים מתי זה בריא ומתי כפייתי? מהו הגבול?

מיכל שלום בסך הכל נשמע שאת מודעת למה שקורה לך, וכן לחלק שלך בסיפור, שאולי בכלל כבר לא קשור לבן זוגך לשעבר, אלא לאיזה דיאלוג שלך עם עצמך בנושא דימוי ותפיסת עצמי. את מודעת לכך שהקשר אינו מיטיב איתך, ובכל זאת את מתקשה להיפרד ממנו. אולי יש לך קצה חוט להסביר לעצמך את הנטייה הזו לסוג של הרס עצמי, ואולי השלב הראשון בדרך לפרידה הוא להכיר בכך שזו הכותרת למה שאת עושה לעצמך. אם זה לא עובד לבד, אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לעשות את התהליך בצורה מסודרת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן