בעיה

שלום, אני בת 31, נשואה ואמא לילד בן שנה וחצי. מאז שבננו נולד חיי הנישואין שלנו יודעים עליות וצורדות אך בעיקר מורדות. הויכוחים השכיחים שלנו הם בנושא נקיון. בעלי "אובססיבי וכפייתי" בכל הקשור לנקיון, קשה לו לראות שבננו מתלכלך, בין אם הוא מלקק קרטיב ונשפכות טיפות, או כשהוא משחק בצבעי ידיים, הוא פשוט לא עומד בזה. היום הורדתי לבננו את החיתול כדי שיתרוצץ להנאתו ערום ו... שומו שמיים הוא עשה קקי על הדשא, בעלי פשוט יצא מדעתו, הוא לא צועק אבל מתעצבן ורוטן. ("זה לא לרוחי/לא מקובל עליי"). אני חוששת שההתנהגות הכפייתית תשפיע על הילד, מצד אחד אני נותנת לו לחיות ומרחב לנשום ובעלי מצר את צעדיו ולא נותן לו להתכלכך ובמיוחד לא ללכלך. שמתי לב שכשבננו מתלכלך הוא קורא לי שאני ינקה אותו, (האם זה תורשתי או שהוא סופג מאביו?) ובכלל הוא לא אוהב במיוחד להתנסות ולהתלכלך כמו שאר הילדים בגילו. ההתנהגות הכפייתית של בעלי באה לידי ביטוי גם בסדר מופתי של ארון הבגדים, קיפול מדויק של הבגדים (כמו חיילים במסדר), סדר מופתי במקרר, מוריד דברים לא שמושיים לדעתו (כמו בגדים שלי/כלי מטבח) למחסן, בקורתיות מוגזמת כלפי עצמו וכלפיי וכו'. ניסיתי לשוחח איתו ולבקש שנלך לטיפול ביחד אך הוא טוען שאין לו בעיה , מגחך וטוען שאינו יודע על מה אני מדברת. מה עושים? אני נואשת . הבעיה מורכבת יותר מכפי שכתבתי, קשורה גם למשפחה שלו ולקשר המיוחד שלי עם בננו, אך קצרה היריעה (בשלב זה). אודה לתשובתך.

אכן בעיה קשה!!!

היי מיקה, ממה שתיארת על בעלך אפשר להסיק אולי שהוא סובל מאו סי די. הפרעת טורדנות כפייתית. לפי דעתי, הדבר בהחלט יכול להשפיע על הילד ולתסכל אותו. אצל אנשים הסובלים מאו סי די הדבר נובע מסיבה עמוקה של שאיפה לשלמות, לילד תנתן ההרגשה שהוא לא בסדר או לא מספיק טוב, את יכולה לעמוד בזה אך מדובר בילד צעיר שמושפע מאוד מסביבתו , שהרי מדובר בתק' חיים קריטית. אגב, או סי די בהרבה מקרים מתאפיין בדפוס של ניקיון כפייתי, לפי מחקרים וע"פ הפסיכואנליזה הסיבה להפרעה קשורה לכך שהילד הצעיר לא משלים את אחד מהשלבים הקריטיים בילדותו כאשר הוא מקבל חינוך של הקפדה על ניקיון. לגדל ילד באוירה כזאת זה דבר הרסני, ולפי דעתי יש לכך מחיר. אני בעצמי סובלת מאו סי די, אני יודעת איזה נזק אני גורמת לעצמי, לעולם לא הייתי גורמת את הנזק הזה לילדי. הטיפול צריך להתחיל במודעות לבעיה/מחלה. אני מציעה לך להתעקש על טיפול זוגי. או לפחות להביא לו חומר על התופעה לידיעתו. בכל אופן, בתפוז קיים פורום בנושא ואת יכולה למצוא חומר באתר, בנוסף קיים אתר של הדסה שמפרט על ההפרעה הנ"ל. בהצלחה.. להורים יש אחריות רבה, הם מעצבים בגיל הילדות את אישיותם של ילדיהם. זה אמנם לא עיצוב סופי אבל נבנים שורשים עמוקים של הבנות, תפיסות וכו'..

מיקה שלום ניתן לחלק אנשים בעלי קווים כפייתיים לשתי קבוצות. אלו שההקפדה הינה חלק מאישיותם והם בסה"כ אוהבים את נטייתם זו וחשים שהיא משרתת אותם, ואלו שסובלים מכך ורוצים לשנות את המצב. יש כמובן הרבי גווני ביניים בין שתי קבוצות הקצה הללו. נשמע שבעלך אכן בעל נטיות כפייתיות אבל הוא לא סובל מכך במיוחד ולכן לא רואה בזה בעיה. להיפך, הוא רואה בנטיותיך בעיה כיוון שהן אינן מוקפדות דיין לטעמו. במצב הזה הוא בוודאי לא יסכים לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי מאחר ובאמת אינו מבין על מה את מדברת. נטיות כפתייתיות במידה סבירה יכולות להצביע על השקעה ופרפקציוניזם בריא ופרודוקטיבי. אולם כאשר נטייה זו מוגזמת נוצרת פגיעה באיכות החיים האישית ושל המשפחה. לא ניתן לדעת במסגרת האינטרנט היכן ברצף זה נמצא בעלך, ומאחר והבעיה באה לידי ביטוי בגידול הילד ובזוגיות הרעיון לפנות לטיפול זוגי נראה לי באמת רעיון מוצלח. חשוב להגיע מתוך מקום שאינו מטפל בבעייתו של בעלך, אלא ביחסים בינכם שנפגעו לאחרונה, וכדרך משותפת להשקיע בילדכם הצעיר. במידה והוא מתנגד הייתי מציע לך לפנות לבד בשלב ראשון, לידע אותו על כך, ולקוות שאחרי פגישתך עם מטפל זוגי/משפחתי שיוכל להנחות אותך, גם בעלך יצטרף. בברכה ד"ר אורן קפלן