נימאס לי לחיות בריקנות הזו

הנני שנה אחרי לעדה, עדיין לא עובדת( טרם מצאתי עבודה שתתאים לי ולביתי שנולדה) -הנני גרה בעיר חדשה, אין לי כאן ממש אף אחד , אין לי עם מי לדבר כלל. כרגע גם אינני עובדת- מחפשת זה 4 חודשים., מתעתדת ללמוד להסבה בתחום החינוך באוקטובר, עד אז הבדידות והריקנות הרגו אותי. כמצויין אני אמא חדשה ללא תמיכת משפחה או חברים באזור כלל, בעלי עובד ולומד, וגם כשבבית הוא אינו יודע מהו פרגון, עידוד וחיזוק( אין עם מי לדבר),אני מנסה לרצות למרות התיסכול כל הזמן אותו קודם כל( עושה מין בכוח ואין לי חשק כלל- הוא דוחה אותי בהתעלמות שלו ממני וצרכיי, הוא כ"כ ילדותי( אני הראשונה שלו בגיל 36 שלו, הריקנות הרגה אותי. לצערי אני מפצה את עצמי באוכל כמעט כל ערב, אין לי את האנרגיות לקום ולעשות מעשה- לצאת את הבית לעשיית דברים לעצמי- אני כל הזמן עייפה. מה לעשות??. לעיתים אני כ"כ רוצה מאהב כדי לקבל חום ואהבה שאין ליח כלל בסביבה ובטח לא מבעלי. כמו כן- קשה לי מאוד גם עם העובדה שלא רק שבעלי אינו תומך בי כלל, משפחתו תמיד חייבת להעיר על דברים שאני עושה עם הילדה בהקשר שלי לחינוכה- ובעיניי לגבי תחום האמהות, זה המקום היחידי בו אני מרגישה מצויין ושלמה, עד ההערות המעליבות וההתנהגות הפוגעת של חמותי אותי.

ליעל הכי חשוב זה, שתרגישי טוב עם עצמך. תשתדלי להתעלם מהערות שמעירים לך, בקשר לחינוך של ילדתך, כי לכל אחד יש נקודת ראות שונה בקשר לחינוך, וזכותך כאם לחנך כפי שאת מבינה. עד שתמצאי עבודה, תנסי להתענין על חוג, או לעסוק בתחביב שמענין אותך, לפחות שעה שעתים ביום. ככה לפחות תהיה ' לך אפשרות להתאוורר, את יכולה לטייל עם הילדה. ותדעי דבר אחד, שברגע שתרגישי טוב עם עצמך, ושלמה עם עצמך הרבה דברים יראו אחרת אני מאחלת לך רק טוב.

נראה כי חיי הזוגיות שלך פגומים גם במישור התקשורת עם בן הזוג וגם בתחום המיני. ההתעלמות מהמציאות בסופו של הדבר תהיה הרסנית ולכן אתם זקוקים לטיפול זוגי בהקדדם האפשרי. למענך, למען הילדה ולמען משפחתך אסור לך לבטל את עצמך כאדם. לא מספיק לשאוף להגשמה כרעיה וכאימה.

יעל שלום נשמע שהבעיה העיקרית כיום היא העדר תמיכה מוחלטת מהסביבה בכלל ומבעלך בפרט. צורת החיים הנוכחית היא מרשם בטוח לחיים מלאי טינה ותסכולים. לטובתך ולטובת בתך הצעירה כדאי למצוא דרכים מיידיות לשינוי המצב. האם בתוך הבדידות הזו יש בכל זאת חבר, חברה, קרוב, קרובה שאת יכולה לשבת ולהתייעץ עימם? במידה ולא (וגם אם כן) הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ מקצועי. את זקוקה להכוונה ואני לא חושב שבמצב הקיים תצליחי לעשות את השינוי לבדך. תוכלי לפנות לעובדת סוציאלית בלשכת הרווחה, לפסיכולוג או עו"ס בקופת החולים, ללשכת ייעוץ של נעמ"ת ועוד גורמים בקהילה. במידה ואת חווה אלימות כדאי אולי לפנות לגורמים המתמחים בנושא זה. בכל מקרה, כאן קרוב, כדאי אולי להתייעץ עם חברי הפורום לתמיכה הדדית כאן באתר בכתובת http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 בברכה ד"ר אורן קפלן