חותכת את עצמי

שלום יש לי בעיה, ואני יודעת שזו בעיה.. כשרע לי אני חותכת את עצמי עם מספריים.. כאילו, לא ממש לורידים אלא יותר כמו חתכים שטחיים שרק משאירים צלקות. אני יודעת שזו בעיה, הציעו לי לראות פסיכולוג אבל אני לא אוהבת פסיכולוגים - אני פשוט לא הטיפוס שישב על ספה וידבר זה לא הסגנון שלי להיפתח לאנשים.. הרחקתי את כל המספריים מהאזור שלי אבל זה ממשיך להטריד אותי בראש.. עצה? תודה

יש תרופות שעוזרות פני לרופא משפחה שישלח אותך לפסיכיאטר דרך קופת חולים

ניצן, שלום. את מתארת בעיה מסוימת שהנה למעשה גל קטן המייצג סערה גדולה המתחוללת בנפשך. מה שמיוחד אצלך שאת מבינה את זה ומבקשת עזרה. התרופות יכולות לתת מענה חלקי בלבד. העיקר שאת חייבת לדבר עם פסיכולוג\ית כדי שיעזרו לך להבין את עצמך ואת הסובבים אותך כך שלא תצטרכי לפגוע בעצמך. לצורך טיפול זה דרוש כוח רצון לדבר על עצמך. הדברים שאת עלולה לחשוף על עצמך מפחידים אותך כרגע ולא ספת הפסיכולוג.

ניצן שלום ללא רצון ממשי בשינוי הוא לא יקרה. נשמע שאת מוכנה להימנע מטיפול כמעט בכל טיעון אפשרי. פציעה עצמית היא בהחלט בעיה שדורשת טיפול ומשתלבת פעמים רבות בביטויים נוספים של הרס עצמי, בין אם בהפרעות אכילה ובעיקר בביטוי פנימי נפשי שתרגומו הוא הפציעה העצמית שהוא קצה הקרחון אותו אפשר לראות מבחוץ. כאשר את תחליטי שאת לוקחת את הדברים לידיים אי אהבת הפסיכולוגים והתרופות כבר לא יהיה בעיה. אני לא פוסל את האפשרות שבעבר לא היה לך מזל ולא מצאת גורם טיפולי מתאים. בעניין הזה צריך לקוות שהנסיון הבא יהיה מוצלח יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן