רגשות נחיתות

אני בן 23, סטודנט. בקושי היו לי קשרים חברתיים עם בנות עד עתה. אני טיפוס ביישן, אבל עם זאת אנשים די אוהבים לדבר אותי בלימודים- בנות ובנים. אין לי בעייה לגשת לבת ולדבר איתה, אלא שאני יכול לדבר איתה על כל נושא שבעולם, רק לא לבקש ממנה את מספר הטלפון שלה. אני חושב שאני חש ברגשי נחיתות - משהו כמו "עם זאת מראש אין לי סיכוי" או משהו כזה. גם המצב הכלכלי בבית משפיע על רגשות הנחיתות האלה - אני גר באזור שנחשב עשיר. אני ממש לא - אבל חבריי הטובים שאיתם אני יוצא לבלות - כולם עשירים - עם מכוניות חדשות, והם יוצאים הרבה לחו"ל - אני לא מקנא בהם, אבל זה מתסכל אותי שלי אין מכונית, שהם יכולים לקפוץ לחו"ל , וזה שתמיד הם צריכים "לאסוף" אותי ולא הפוך. גם בלימודים, אני לומד במקום שבו רוב האנשים הם עשירים - גם הבנות. זה מגביר את תחושות הנחיתות שלי. אודה לך על כל התייחסות. תודה (וסליחה על אורך ההודעה).

יואב שלום הביישנות ורגש הנחיתות שאתה מספר עליו כנראה עוצרים מבעדך להתקדם. אין מדובר בהתבוננות אובייקטיבית על מצבך הכלכלי אלא פירוש אישי שאתה נותן לזה. כלומר, ברור שאין לך מכונית והיית שמח לו היתה לך מכונית, אבל מכאן ועד השלכה של המצב על "כמה את שווה" כבן אדם, הדרך עוד ארוכה. אין טעם לומר לך להפסיק לחשוב כך. המחשבות אינן נשלטות. עם זאת אולי כן תצליח להכריח את עצמך ליטול יותר יוזמה וסיכון בקשר עם בנות. יתכן שאתה צריך תנאים מתאימים לכך ושמצב שיחה רגיל בקפיטריה אינו מספיק נוח לך ליצירת קשר אינטימי. יתכן שתוכל להצליח יותר במצבים יותר מיוחדים כמו בטיול, בחוג, או אפילו במפגש אישי שניתן ליזום בצורה ספונטנית וידידותית מבלי להיכנס לתהליך פורמלי של לקיחת מספר טלפון כדי "לצאת". במידה ואתה מרגיש שזה לא ילך בשיטות התנהגותיות ישירות יתכן שכדאי ללכת לסדנה של יחסי אנוש שם תוכל לקבל גם פידבק ישיר מחברי הקבוצה על האופן בו אתה נתפס. ויש כמובן גם אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי, במיוחד לאור הדימוי העצמי הנמוך עליו אתה מספר. בכל האוניברסיטאות יש שירות פסיכולוגי מסובסד ותוכל לפנות אליהם בבקשה לייעוץ בברכה ד"ר אורן קפלן