נושא מורכב

אורן קפלן שלום, לפני כמה שבועות כתבתי לך אי מייל לאחר מקרה של אלימות במשפחה, תודה על תשובתך אז. עומדת בפני דילמה לא פשוטה ואני מעוניינת לשמוע את דעתך. לאחר שחרורי מהצבא פניתי לטיפול פסיכולוגי שכן הייתי שרויה בדיכאון, שנבע בין היתר מגילויי אלימות במשפחה כלפיי, הרגשתי שאני רוצה למות אבל לא ביטאתי רצונות אובדניים. הייתי בטיפול פסיכולוגי של קופ"ח כשנה ובנוסף התייעצתי עם פסיכיאטרית. אובחנו אצלי סימנים כפייתים דיכאוניים וחרדתיים. מעולם לא נאמרה לי מה הבחנתי. אני סובלת מחרדות, חרדה ספציפית ואו. סי. די שמוביל לעיתים לחוסר שליטה שיכול להתבטא באכילה כפייתית או תחושה של התמוטטות עצבים. לפני כ-שנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים קשה שבה נפצעתי פיסית, וגם חוויתי טראומה קשה ואיבוד הכרה. חלקים מהתאונה איני זוכרת, אבל הרכב נמחץ לחלוטין , גם אני וגם הנהג האחר נמצאנו אשמים, הוא נהג במהירות גבוהה בהרבה מהמותר ואני" זחלתי" לתוך צומת. היום אני עומדת להגיש תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח. לתאונה היו השלכות רבות, נפצעתי בפנים (חתך שנתפר) ומהבחינה הנפשית שקעתי בדיכאון לאחר מכן, מאז גיל הבגרות הייתי אובססיבית בנוגע למראה החיצוני שלי, ולא יכלתי לקבל את עצמי עם הצלקת שנותרה, זה פגע בדימוי העצמי שלי ובבטחון העצמי וגרם לי להרגיש מעוותת. החרדות שאפיינו אותי לפני כן הפכו לממשיות, לפני חלק מהתופעות שציינתי למעלה לא היו ואלה שכן היו חלשות מאות ולא מוגדרות. התאונה הפכה את החרדה לממשית ומאז אני 24 שעות ביממה בחרה מתמדית ובמצב של כוננות ודריכות, שכן החרדות לפי התפיסה שלי משקפות את המציאות המסוכנת. בין היתר חשבתי לתבוע את חברת הביטוח על נזק נפשי שנגרם לי בעקבות התאונה, אך בשיחה עם הפסיכולוגית הומלץ לי לשקול זאת לעומק. ע"פ הפסיכולוגית שלי כרוכים בכך סיכונים כגון איבוד רשיון נהיגה, כמו כן היא הבהירה לי שיתכן מאוד שאני לא אדע מה נאמר בנוגע אליי כלומר עם העו"ד שלי פונה לפסיכיאטרית שטיפלה בי לפני התאונה ובזמן היא יכולה להעביר לו סיכום "תחת אזהרה" שכן לי אסור לדעת מה כתוב שם, וגם לא מיידעים אותי שיש חומר "תחת אזהרה" . יש לציין שלאחר התאונה פניתי באופן פרטי לפסיכולוגית שמטפלת בי עד היום. בנוסף פניתי פעם אחת לפסיכיאטרית פרטית. ועוד פסיכולוג המטפל בגישה קוגנטיבית התנהגותית אך רק למס' קטן של פגישות. בשבועות שלפני התאונה, הייתי שרויה בדיכאון, שנאתי את עצמי והדבר נבע מסלידה מהמראה החיצוני שלי וחוסר יכולת לקבל את עצמי, באותו זמן גם הייתי בקשר לא בריא עם מישהו והרגשתי שאני לא מספיק יפה בשבילו.. ואז קרתה התאונה.. ולשאלותיי.. כרגע, עליי להחליט באם לתבוע בגין נזק נפשי, האם הסיכונים שציינתי אכן קיימים לפי דעתך? העו"ד שלי אומר שהפסיכולוגית שלי לא מבינה דבר בתחום המשפט ושהרשיון לנהיגה שלי לא נבחן מכיוון שאין קשר בין משפט אזרחי למשפט פלילי. איך אני יכולה לדעת לקראת מה אני הולכת שכל אחד אומר לי משהו אחר? אודה להתיחחסותך על מה שכתבתי. דלית

דלית שלום הנושא באמת מורכב. הבעיה הקשה ביותר אינה קשורה כלל למערכות המשפט אלא לתווית אישית שאת עלולה לשים על עצמך. משפט כזה עלול להימשך שנים בהם את צריכה "לשמור" על הסמפטומים הנפשיים הבעייתיים כדי לזכות במשפט. בלי המשפט ההחלמה הנפשית עשויה להיות מהירה יותר. זה דבר שבהחלט כדאי לדון בו במסגרת הטיפול הפסיכולוגי, גם אם את הולכת למשפט. לגבי המיתוסים: השפעה לגבי רשיון נהיגה היא אישית לכל מקרה, צריך לבדוק יותר לעומק עם מומחה. אין כאן תהליך אוטומטי ויתכן גם שלא ניתן באמת לדעת את ההשלכות לעתיד. לגבי הפסיכיאטרית, חוק זכויות החולה קובע שמותר לך לקרוא את תיקך האישי אלא אם יש בכך סכנה ממשית ואני לא רואה כזו לפי סיפורך. אני לא מכיר את הביטוי תחת אזהרה והוא נשמע לי מנוגד לחוק אלא אם יש במקרה מרכיבים ייחודיים שלא עלו בתיאורך. מעשית, השאלה היא איך ניתן לעזור לך להתמודד עם המשמעות הנפשית של חייך בכלל והאירוע הזה בפרט. חשוב שהמשפט לא יהפוך למרכז חייך ולא יביא לקיבעון העבר. צריך לבדוק את תוכלי להתייחס אליו כפיצוי כספי נטו ולהתרחק מהחלקים הנפשיים שהוא מעורר. אני חוזר על המלצתי לדון בנושא על כל מרכיביו בטיפול הפסיכולוגי בו את נמצאת כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן