היום בכיתי בשירותים בעבודה בגלל שאיין מי שיקשיב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז היום לא הייתה לי ברירה הלכתי לבכות בשירותים בעבודה....כי איין מי שישמע אותי.... במפעל (המוגן) שאני עובד איין כרגע עובדת סוציאלית -ואת אלו שמחלקים את התפקידים בעבודה ממש לא מעניין מה קורה איתך... העיקר שאתה עובד....ואני צריך ללבוש מסכה של בן אדם בריא ושליו (מהמילה שלווה)...אבל הרגשתי לא במקום להתפרץ ולבכות ככה ליד כולם... אז ברחתי לשירותים..מקום לא נעים אבל ...שמה יכלתי לבכות בשקט.... הכל בגלל.. ניסיתי להשלים עם ידידה שלי הזאת....שאני הבנתי שהיה לה מין אוראלי עם מישהו בזמן טיול, ובגלל זה היא כמעט הקיאה... אבל זה ש"נפלט" לו את זה הסביר לי שזה היה רק נשיקה צרפתית והם היו שיכורים בגלל זה..... אז אני מעלים עין ואני כבר סולח....יש לי ברירה...אני מרגיש געגועים אליה בכל זאת... נכון שהיא רק ידידה שלי אבל אני בן אדם של בחורה אחת...איין לי ידידים וידידות..והיו לי ציפיות לגביה.... חיכיתי לה שבועיים ממקום אחר ששמה עשו לה אבחון תעסוקתי (בודקים במה היא תהייה טובה לעבוד) ושהיא מנסה לשמור על דיאטה ....לא הזכרתי לה את זה כל הזמן...כי אם הייתי מזכיר לה את זה זה כאילו שהייתי אומר לה :את שמנה...אז לא דיברתי איתה על זה ותמכתי בה... היום הלכתי ביקשתי סליחה שאני מצטער ...כי קצת התפרצתי עליה ביום ראשון....אמרתי לה בעצבנות: לכי לעזזל.... ביקשתי ס ל י ח ה אבל זה נראה לי מאוחר כי... כי באו למפעל 2 עובדים חדשים...(אחד מהם היא כבר מכירה-היה פעם בהוסטל שלה)... והיא כבר נדבקה אליהם ואליי היא לא מתייחסת בכלל....וזה מתסיס וזה מרגיז אייך היא זרקה את כל מה שהיה ביננו קודם... שוב פעם זעמתי עליה ואמרתי לעצמי עליה : כלבה בוגדנית... אני יושב בצד ...יושב ממורמר...המוח עפופ מחשבות .... חשבתי לעצמי :אוף מה היא מחייכת כל כך איתם, מה כל כך טוב לה איתם.... ראיתי עליהם חיוך שטני ומה שעבר להם בראש רק אני יודע..... כי אני מכיר כבר את טיב האנושות הזאת.....הרעה והשחצנית.... אני לא יכול יותר לחיות בלי ניצוצ של אהבה....בלי ניצוצ של חום אנושי....פשוט לא יכול.... הרגשתי לא טוב...פשוט הגוף שלי נחלש....אני כל הזמן מרגיש כאילו אני אחוז דיבוק .....כל הזמן מבוהל..ועצוב... כל הזמן חי בתחושה שמשהו רע עומד לקרות לי...שהנה היום אני הולך לאבד את הבית שלי או משהו כזה..... אני בן אדם שסובל מתסמיני חרדות....אני לא רגוע.... לקחתי כדור קלונקס ..כדור הרגעה.....ואני חושב שקצת נרגעתי... אבל שיש עומד בעבודה...אני תמיד שוב נכנס ללחץ ...שיו אני לא אספיק שיו כמה עבודה ואני כבר עייף רק מלראות את זה אותו "חבר" שנפלט לו על מה שקרה.. הזמין אותי לשבת לידם..לידו וליד העובדים החדשים... הם יותר נראים טוב...יותר מטופחים ממני (כך לפחות נראה לי ) אני תמיד מרגיש כאילו אני "לא משהו" ליד אחרים... והם כאלה נראים לי מצליחים...אבל בעיקר..יותר מאושרים!...יודעים לצחוק יודעים לחייך.....יודעים להנות.... לא רציתי לבוא לשבת לידם כי הם יותר פתוחים ממני בדיבור ....ויותר יכולים להצחיק ממני...אני כבר מכל המועקות של הימים האחרונים אני לא יכול להיות בדרן שהכל רקוב מכאב פנימה... זה נראה לי קרב אבוד מולם.... שאלתי את עצמי למה שאני אלך לשם:...שאני אראה במו עיניי אייך הם מנצחים אותי בקרב על הידידה האחרונה שנשארה ויש לי... חוץ מיזה אני מרגיש שונה ואחר מהם....אני כזה ביישן....אני לא מסוגל לקשקש על כל מה שהם מדברים בפומבי... אני כנראה ביישן ותמים...מין עוף מוזר... העדפתי לשבת ליד מישהו שיש לו פיגור שכלי מאשר לידם...לפחות לידו אני ארגיש בטוח....לא תהייה תחרות... (זהו מפעל מוגן לאנשים כמוני עם בעיות נפשיות וגם עם בעלי פיגור שכלי (שהם עושים עבודה הכי פשוטה) ) הוא גם בן אדם ללא יצרים מיניים (הוא לא חושב על זה) לכן לא אצטרך לשמוע ממנו דיבורים על תנוחות וזונות ודברים כאלה... כמו שהם מדברים....על זה בחופשיות...וגם על מריחאונה וכאלה בם גם מדברים ואני כבר מעדיף להתרחק מיזה בכלל.. מצטער אני לא צריך את זה גם ככה אני מסטול מכאב....אני לא צריך חומרים כדי להיות מסטול...אני כבר מרגיש כמו זומבי...(מת מהלך) לפעמים מרוב עייפות אני ממצמצ הרבה בעיניים -כבר שאלו אותי אם אני לוקח איזה סם.... אני מחפש חברים שהם כמוני....ביישנים כאלה ושקטים..... זה שהזמין אותי להצטרף אליהם לשבת ...הסברתי לו אייך אני מרגיש ....אמר לי : גם אני הייתי פעם כמוך...סגור וביישן.... בוא איתנו ....אתה נראה נורמלי בוא! כן אחרי 23 שנה אני מרגיש פתאום נורמלי...סוף סוף אני מרגיש אחד מכולם וזה עוזר לי לבנות בטחון עצמי עד ש... אני כן אוהב את עצמי במראה (ממש לרוב)....אבל עדיין הבטחון העצמי שלי מחוץ לחדרי המראות הוא יורד לריצפה... הוא קרא לי לבוא...לשבת קודם..לשמוע צחוקים לצחוק...ולאט להצטרף לשיחה... (חוץ מיזה הרגשתי שהם לא אוהבים אותי-מרגישים מרגישים מי אוהב ומי לא) אבל אני בן אדם ישר וכנה ואני לא יכול לצחוק צחוק מדומה....לא רוצה לשים עליי עוד מסכה של שקר לא אצחק שלא מצחיק לי.... אני נאמן לעקרונות שלי ואני כבר שונא את השניים האלה. עכשיו אני שוב חי בתחושה של אפר ואבק..... שוב אני מרגיש הכי בודד בעולם.. איין מי שינחם..איין מי שיתן לי חסות של רחמים.... העובדת הסוצאלית שלי נותנת לי השבוע 2 שיחות בריאות...יעני 2 שיחות שאני אוכל להוציא הכל....זה עוזר לי להוציא הכל מהבטן...את כל מה שאני סופג שבוע שלם....איזה כייף ביום שישי יש לי עוד פגישה של שיחת נפש.... אמרתי לה שאני אחוז דיבוק של חרדות....בגלל שאני תמיד הייתי תחת אחריות של אמא שלי....עכשיו כל הבית והחיים שלי...על כתפיי וזה נורא קשה....ומבהיל..אני לא הוכנתי לקראת זה...זה בא ככה בבום... אני פשוט מרגיש שאני לא יכול להנות כמעט מכלום בחיים....פשוט לא יכול...הכל נשרף אצלי מהר.... אומנם אינטרנט זה סוג של כייף....אבל גם סוג של בריחה שמשאירה אותי בבית ומכניסה אותי עוד יותר לעולם הבדידות.... כי גדול הצ'אט שיהיה...כולם שם לבד וכל אחד בחדר אפל משדר.... ואני לא יודע מה אני יכול לעשות עם עצמי...פוחד לנסות דברים חדשים.....מסמן את עצמי ככישלון ברור ובטוח....לא נותן לעצמי צ'אנס... המורה לנהיגה שלי לשעבר קרא לי לשוב ללמוד נהיגה...אמרתי לו בחיוך מזוייף: בהזדמנות.... את האמת שאני חרד לבוא ולנסות שוב לנהוג ...זה לא בשבילי אני איטי מדיי...צריך בכביש הרבה להיות פעיל ...ואני כזה סובל מעייפות.. ונראה לי שאני פשוט פוחד מיזה כבר....הכבישים נראים לי אלימים מדיי.... הם הזמינו אותי לבוא למכון כושר אבל לא נראה לי שבא לי ....לראות אייך אני שוב שותק שאחרים מצליחים (2 העובדים החדשים אותו ידיד שנפלט לו , הידידה שלי הזאת...ועוד כמה מאותו הוסטל) הוסטל= מקום שמאכלס אנשים עם בעיות נפשיות שמשתקמים או אנשים שהיו להם בעיות קשות בבית) היא אמרה שסלחה ....אבל זה לא נראה כך....היא בקושי מדברת איתי... שהיא בוגדת בי....אני צריך לבקש סליחה....(מוזר לא??) אני לא יודע מה יהיה מחר.... מקווה שמחר כבר לא יבוא כי איין לי כח לקום אליו.... אני מקווה שזה רק פרק זמני ויעברו הימים ואצליח לעלות על חוף מבטחים... חוף שבו הרבה ספינות של אנשים כמוני יגיעו אליו חוף של אהבה ותמיכה ללא קץ.... חוף של הבנה ורגיעה.... חוף של ביטחון "בסוף אני אמצא ת'חוף"
אתה לא עוף מוזר,אתה עוף החול. ואין הרבה כמוך. חיבווק גדול לילד שחושב שהוא מזדקן. מיקה
הי ישראל אני מקווה שיהיה לך היום יום יותר טוב, שתחפש ותמצא מישהו שיקשיב. כל טוב ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
