התקפי חרדה

שלום! ברצוני לדעת, האם התקפי חרדה נחשבים למחלת נפש, האם זה פוגע בשיקול דעת הסובל מהתקפי חרדה, והייתירוצה לשמוע חוות דעת מקצועית, האם אני, כאדם נורמלי לחלוטין, יכולה לשקול להתחייב (חתונה וכו') לאדם הסובל מpanic disorder, האם יש לו סיכוי להירפא, ומהם המצבים הקשים ביותר שאפשר לצפות להם? אשמח לתגובה, תודה מראש

יונית שלום התקפי חרדה אינם מחלת נפש (למרות שאני מסתייג מהמונח הפופולרי הזה שכן אינו אומר הרבה). מדובר בתופעה שכיחה מאוד בקרב אוכלוסיה נורמלית וניתן לטפל בה בד"כ בצורה יעילה באמצעות טיפול פסיכולוגי. מאחר שמדובר בשם כללי לחוויה אישית בעלת טווח רחב מאוד, אינני יודע לענות לך ספציפית לגבי בן זוגך. במידה ואינו מצוי בטיפול רצוי להפנות אותו, ומאחר והדבר מטריד אותך יתכן שכדאי שתצטרפי אליו לאחת הפגישות כדי לשמוע יותר על הבעיה ואופן הפתרון שלה. אני מצרף תמצית של הטיפולים המקובלים בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

ד"ר קפלן! ראשית, תודה רבה על תגובתך המפורטת! שנית, "בן זוגי", נמצא תחת השגחה רפואית, זאת אומרת, הוא מטופל ע"י תרופות, פרוזק ועוד משהו שאינו על בסיס קבוע, ואני יודעת שהוא עבר טיפולים פסיכולוגיים וכו', זאת אומרת שהוא עבר את כל שיטות הטיפול. כפי שידוע לי, התסמינים לעולם לא מופיעים לו "בציבור", ואם הוא מרגיש נוח, אז הם כלל אינם מופיעים, אך אינני יודעת מהם ההשלכות הקריטיות ביותר, כלומר, מה הדבר הכי גרוע שאני יכולה לצפות לו? אני יודעת שהוא לא משוגע, הוא אפילו מאד רחוק מזה. הוא מודע לעצמו ומודע לחברה, הוא חכם והוא הכל, אבל בכנות, זה מפחיד אותי המחשבה שהוא חי על כדורים, וסליחה שאני אומרת, אבל כמה שמחלות פיזיות הן לא תמיד מדעיות ומדויקות בדרך טיפולן, כך עוד יותר, כשמדובר בדברים נפשיים. השכל אומר לי לברוח מזה כמו מאש, הרגש אומר אחרת, האם תוכל בתור איש מקצוע שנתקל במצבים שונים מן הסוג הנ"ל, מה כדאי לעשות?