לד"ר קפלן- אני כבר ממש מיואשת

אני לא יודעת אם היגעתי למקום הנכון אבל אני כבר אובדת עצות. אני בחורה צעירה בת 23 שסובלת מזה כשלוש שנים מלופוס ומזה כשנה מדיכאון. אני מטופלת תרופתית בדיכאון בכדור בשם רמרונד. אני גם נפגשת אחת לשבוע עם פסיכאטרית. סבלתי בעבר מתופעה מאוד מציקה והיא הרגשה של קוצר נשימה שמאוחר יותר הבנתי כי זה התקפי חרדה. עכשיו אני מרגישה יובש בפה וקושי בבליעה בעיקר בזמן אכילה ולאחריה. דבר זה מאוד מלחיץ אותי ואני לא יודעת מה לעשות. נראה כי כל פעם התקפי החרדה משנים פנים- פעם זה הנשימות, אחר כך רגישות לצלילים ועכשיו זה. אין לי כוח יותר להתמודד עם זה. זה מכניס אותי עוד יותר לדכאון. יש מוצא?

שירה שלום האם הפגישה עם הפסיכיאטרית הינה רק לצורך הטיפול התרופתי או שמדובר בפסיכותרפיה? חשוב מאוד שתהיי במסגרת של שיחות ולא רק בטיפול תרופתי, בין אם זה עם הפסיכיאטרית ובין אם במסגרת פסיכולוגית. זאת כדי לטפל קודם כל בדיכאון ובחרדה. מעבר לכך, עוצמת הסימפטומים של הלופוס מושפעים גם ממרכיבים נפשיים ולכן טיפול בשיחות ושיטות להרגעה עצמית עשויים להפחית את תופעות המחלה. אני מציע שתתייעצי עם הפסיכיאטרית כיצד לנהוג. יתכן שבתקופה הזו את זקוקה לטיפול והשגחה אינטנסיביים יותר, ולא רק באמצעות תרופות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מעבר לטיפול התרופתי אני אכן משוחחת אחת לשבוע עם הסיכאטרית ואני מעלה בפניה את התופעות. העניין הוא שגם שיש לי סמני חרדה הם משנים פנים כל הזמן ואז עד שאני לומדת " לחיות בשלום" עם תופעה מסוימת צצה לה תופעה חדשה. לפעמים בדרך הביתה מהאוטובוס אני נתקפת התקפי חרדה וממש מחזיקה את עצמי שאף אחד לא יראה. אני בחורה צעירה למה אני צריכה לסבול מזה? למה התכוונת שאמרת טיפול יותר אינטנסיבי? אני מרגישה שכבר אין לי תקווה ושאני אף פעם לא יצא מזה תודה על העזרה וההיתיחסות