הם השפילו אותי היום ומבט מושפל זה כואב

בכל מקום מדיי פעם אליו אני פונה מישהו מתנכל לי...משפיל אותי...גורם לי להביט להביט למטה בעצב ומזכיר לי את המציאות העגומה... היום הייתי במספרה של מישהו שהיה איתי ביסודי...ומאז הוא מכיר אותי ... התוויות שהיו לי אז לא נשכחו ממנו...(התוויות של עצמי) הוא כנראה זוכר אותי בתור הסופר חנון -המתבודד- והחסר חיים ששיחק אז באולמות משחקי הטלווזיה -בזמן שהם התחילו אז להתמזמז בפעם הראשונה... אז באתי למספרה שלו בלית ברירה ידעתי שרק רע יצא מזה.... כי המספרה שאני הייתי מורגל להסתפר אצלה היה סגור כי באתי בן 2 ל4 אחרי העבודה.... ובקיצר באתי...והוא עשה ממני ממש צחוק אבל למה אני לא צחקתי מיזה באמת?.. שאני מרגיש מושפל אני תמיד נעשה אדום ומשתף פעולה בחיוך דבילי שמתחלף לפעמים בבכי אחרי שלא רואים אותי... אני לוקח כמעט הכל ללב ועכשיו אני לבד איין מי שינגב לי את הדמעות... אמא איננה כן אמא בקבר ישראל (אני אומר לעצמי) ועכשיו אתה צריך להיות חזק אבל אני לא יכול....זה חזק ממני... הם התייחסו אליי כמו אל הומו במספרה....(לא שחלילה יש לי משהו נגד הומואים) אבל אצל ...ארסים קטנים זה דבר של גנאי... והתייחסו אליי בצורה משפילה... שאלו אותי אם בא לי על אחד מהם...וכאלה ודיברו אליי בצורה מעליבה כזו... וגם לא הלכתי למועדון שלי המועדון החברתי... כי גם שם הרגשתי התנכלות לאחרונה...הרגשתי שלא מקשיבים לי בכלל מישהו אחר את מקומי תפס אני מרגיש באופן כללי שאיין לי למי לרוץ לספר..לדבר..לשתף...לבכות וקשה לי להחזיק מעמד העיקר שלאנשים ההם (במספרה) יש כיפות שהם לובשים מדיי פעם אבל איין להם כלל מוסר... וזו כיפה בשביל רושם.... הרב עובדיה יוסף...תחנך את התלמידים שלך ...המסורתיים....שזה לא יפה לרדת על אנשים עם בטחון עצמי נמוך... ו על "נחנחים"... חשבתי שגמרתי לשחק בארסים וכאלה.... אבל זה קיים אני שונא ארסים יעני מסורתיים כאלה... והייתה שם לקוחה ..אמא לילדים שסיפרה אותם... הם דיברו איתה בנחמדות... אבל שהיא הלכה....הם דיברו עליה...באופן מיני...ומה שעבר להם בראש רק אני יודע... מה שווה אצלה....איזה חלק בגוף.. אבל אפשר למספר אותה..אמר אחד מהם ואני רציתי להקיא כמה רוע יש בעולם.....חושבים רק על זה ....את מי רק אפשר להשכיב אמא לילדים ...אייך אתם מדברים.... הוא שאל אותי אם אני מרוצה מהתספורת.... גמגמתי כזה אני ממילא חושב שאני מכוער אז מה זה יעזור?... שום דבר לא יעזור לי פתאום נראתי לעצמי גדול כזה.ומכוער כן יש לי ממדים גדולים (אני לא שמן-אבל קצת יותר מגפרור) ועכשיו אני נראה כמו שמשון הגיבור הבריון בלי הרעמה של השיער ... ואני ממש לא בריון-אני בחור רך ושקט ולכל מצוקה בעולם עכשיו אני מקשיב במפעל שלי הרבה אנשים עם כאב... (מפעל מוגן-לאנשים פגועי נפש) לעולם לא אפגע בחלשים ממני שלא יכולים להשיב מלחמה.... כי אני יודע... אייך זה להיות בתוך... הסיוט של עצמך.. ואייך זה להיות מושפל עם מבט נפול מבט של כאב מבט של מישהו אנושי ועכשיו אני קשוב לכל כאב קטן של ילד שעכשיו גודל ומקובלים מהשכבה משאירים אותו בודד ופתאום נגלה אליי כאב של עוני באנשים בג'נין פתאום הבנתי שגם להם כואב ואני מתנצל בשם האנושיות.... עולם גדול ורע מתי תתפקח... שיהיה פה טוב לכולם ותיגמר ההשפלה שלכם ישראל סולינגר .....העצבובי...

ישראל שלום עצוב לשמוע את מה שאתה מתאר ומרגיש. יש משהו מאוד לא הוגן במה שאתה עובר ואני רוצה לחזק את ידיך ולקוות שתוכל לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה. האם אתה משתתף או השתתפת בעבר במסגרת ספורטיבית כלשהי, ובמיוחד אומנויות לחימה למינהן (קרב מגע, ג'ודו, קראטה וכדומה)? במידה ולא הייתי ממליץ לך להשתלב במסגרת כזו. היא תוכל לחזק את ביטחונך העצמי ותשפר את תפיסת הגוף שלך. אולי תנסה לשוחח על כך עם המטפלת אותה אתה פוגש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה לך על השיתוף שלך בהרגשתי הכללית! לצערי בכושר שלי מאוד לא טוב....כי אני מתעייף ממש מהר מכל דבר קטן אפילו בעבודה הבטיחו לי עבודה רק בישיבה כי בעמידה אני מתעייף מהר! אני חושב גם איין לי בטחון עצמי....לנסות ללמוד את זה זה יביך אותי שכולם הסתכלו עליי אני לא מסוגל תודה בכל מקרה

לישראל, אני נמצאת כרגע במצב נפשי מאוד, עדין, אך בזמן שאני ממתינה לתשובתו של ד"ר אורן, אני מוצאת את עצמי קוראת את שורותיך הכואבות. ליבי ידע את אותם רגעי השפלה בתור ילדה. הוריי שיבדלו לחיים ארוכים, בחרו לתת לי שם מוזר ומאוד לא נעים. כל ילדותי ספגתי והושפלתי. אני מצדיעה לך בכניעה - בשל מצבי הנפשי, אך דע לך יקירי, ליבי איתך, ומבינה אני לנפשך.

ילד חמוד, כמה שאתה מיוחד, רגיש ומלא אהבה. אני מזדהה איתך לא מזמן לפני כמה דקות התפרצתי בבכי בשיחה עם חברה, כי אני כל כך מלאה בפחדים ובחרדות ולפעמים גם שנאה לבני אדם כמו היום, היה לי מקרה מסוים עם אנשים דתיים הגבר חבש כיפה והאישה שכל כך התעלמו ממני והתייחסו אליי כמו אל אוויר לא משנה מה קרה בדיוק. כן אני מסכימה איתך העולם הזה מלא אבל מלא רוע, כל כך מכוער. עמדתי לי בקניון והסתכלתי בפינת החי הסגורה על הארנבים הם נראו כאלה חמודים ומתוקים וממש רציתי להיות איתם ולא עם בני האדם הבלתי נסבלים שאנחנו חיים איתם שם בחוץ. ילד אל תשכח שאתה אחד יחיד ומיוחד, מלא רגישות, מודעות עצמית והבנה. אותם אנשים שתיארת הם אנשים עלובים צרי אופקים מכוערים וטיפשים, לא אתה זה שאמור להיות מושפל. רק אנשים שראויים להערכה יעריכו אותך ומאנשים כמותם לא צריך לצפות לכלום ונשאר רק לרחם, אין להם עולם פנימי ואין בהם רגשות כנים. אוהבת ספיר יש בך המון יופי, והיופי הזה אמיתי והוא מגיע מבפנים..

אז אני מבין שגם את מתמלאת שנאה לפעמים בלית ברירה נכוח המקרה ... מתמלאת שנאה לבני האדם והעניין עם הארנבים..הם כל כך תמימים ובלתי מזיקים נכון?.. זה מה שאהבת בהם את השקט שלהם אבל תאמיני לי לכל זן של יצור בעולם הזה יש צרות.... אבל אני יודע שזה מהפנט להסתכל! דרך אגב בת כמה את ספיר יקרה? גם את כותבת בצורה מאוד מחממת את הלב ורגשנית בצורה שנעים לקרוא! לצערי כמה שאני אחשוב ..אני ואת עליהם שהם רעים וצרי אופק.... זה נראה ככה שהם חיים את החיים! ולא מתחבאים במחילות כמוני

מה שתיארת מזכיר לי הרבה מצבים דומים שעברתי אבל זה לא חייב להשאר כך וזה לא אמור להשאר כך יש בך כוח עצום שאולי אתה כן מרגיש בו ואני מרגיש את העוצמה הזו מהמילים שלך יש בך דברים שלרוב האנשים אין...פשוט אין ואתה סובל בטח כי הם הרוב,הרוב האטום והמםכן הזה "מכונות שטובות בלציית לעוד מכונות" אני יכול להגיד לך שאנשים שלעגו לי בעבר ופגעו בי היום אני יכול לעמוד מולם ולהסתכל להם בפנים בלי פחד ,כי פשוט מאד הם החלשים אתה מכיר את הסיפור על האריה הקטן שגדל בקבוצה של צבאים ו היה תמיד בסוף ו לא ידע שהוא אריה בכלל?? יש רגעים שאני חושב שזהו אין מה לעשות אני אבוד אבל הזמן והסבלנות ומחשבה חיובית משנים את זה חוסר בטחון לא אמור להיות קבוע וזה מתחיל מהחלטה שלך ,וזה מפחיד,שינוי אפילו לטובה מפחיד אבל החיים אף פעם לא יתנו לך לעבור דברים שאתה לא ימסוגל להם תחשוב על זה ואני מקווה לשמוע ממך אנחנו אף פעם לא לבד.....

לג'ק...החביב ונעים ההליכות אני מנסה לפעמים למצוא את הכח ...אצלי כמו שאתה מתאר את זה..כלומר מנסה להישאר חזק... לפעמים אני חש שאני עומד להתמוטט אבל נושם חזק ומדלג הלאה אני מודה לך על התשובה המעודדת! אני קורא ומודה לך על ...היחס! שלך ישראל

העולם אכזרי לאנשים הכי טובים בו.. החיים שלי לא קלים, עברתי המון.. אני שואבת את הכוח שלי מהגיבורים האמיתים של העולם- אנשים כמוך.. אנשים שעבורי הם עליונים, מלאי גאווה... לא יפגעו בשום אדם. אלה שסופגים וסופגים כמו ספוג ענק.. ובסוף אין איפה לסחוט את הכאב... אני רוצה שתדע שאתה לא לבד.. אני פה איתך מחזקת אותך. אני רוצה לשמוע שאתה בסדר.. אולי תשאב אתה ממני כוח... שרון

קראתי את הודעתך! ומה שכתבת עודד אותי מאוד שקראת לי גיבור של העולם...האמיתי! וההדמייה עם הספוג האנושי שסופג ממש יפה! באמת אני לבטח אזכור אותו ואשתמש בו להבא! בת כמה את שרוני?..בבקשה