בעיות במערכת היחסים

שלום, אני נמצאת במערכת יחסים שמאוד יקרה לי כבר שנה וחודש (שבשבילי זה הרבה). בחודשים האחרונים יש לנו בעיות והגענו למצב של מבוי סתום (לפחות לפי תחושתנו) ואנחנו לא יודעים מה לעשות. מכיוון שאני גם לא יודעת מאיזה כיוון לנסות לפתור את הבעיה - אני שולחת את ההודעה הזאת גם לפורום סקסולוגיה. אני בת 24 ובן זוגי בן 27. בחודשים האחרונים ישנה תחושה שכאילו משהו בקשר שלנו, שהיה נפלא עד עכשיו - התקלקל. קשה לי לפרט את הכל, כי אין משהו מאסיבי שקרה, החיים נהיו יותר לחוצים לשנינו, החופש נגמר, התחילה שנת הלימודים. השותפות החדשות שלי היו מגהנום והיה לי מאוד רע. לפני חודשים בעקבות הרע הזה, ולאור העובדה ששותפה של בן זוגי לדירה עזבה - החלטנו לעבור לגור ביחד. אולי כדרך לנסות לפתור את המשהו הזה. אני בחורה עם המון חרדות והתחושה שמשהו מתקלקל בעצמה הלחיצה אותי וגם זה הפך למשהו מטריד. עכשיו - לבעיה. אני מאוד מאוד אוהבת וצריכה סקס. הוא אף פעם לא היה לחוץ על סקס, אבל הוא היה לחוץ עלי והיה אומר לי שאני סקסית נורא. בחודשים האחרונים כמות בסקס הלכה וירדה. הגענו למצב שאנחנו עושים סקס אולי 3 פעמים בחודש (שזה ממש מעט לאור העובדה שהינו עושים סקס כמה פעמים בשבוע, שגם זה די מעט כי לי יותר מתאים כמה פעמים ביום). אני נהייתי יותר ויותר מתוסכלת מינית. מה שלא עשיתי - לא עזר. הוא לא מגיע לזיקפה. אני יודעת שזו לא בעיה פיסית כי יש לא זקפת בוקר. גם כשהוא כן מגיע - מספיק משהו מאוד קטן (נניח אם הפסקתי לגעת בו לשניה) הוא מאבד את זה. כשאמרתי לו שאני מתוסכלת הוא אמר לי שהוא לא נמשך אלי יותר. פה הינו אמורים להפרד, נכון? אבל שנינו אוהבים מאוד מאוד אחד את השני, השגרה שלנו נפלאה, אנחנו חברים מאוד טובים ואף אחד מאיתנו לא רוצה להפרד. מצד שני, אני לא חושבת שאני יכולה לחיות בזוגיות בלי סקס טוב ומשיכה. הוא הציע שאולי נלך למישהו שייעץ לנו. למרות שאני בחרדות לגבי זה (כי מה יקרה אם אותו מטפל יגיד לנו שאין מה לעשות?) מה עושים?? אני מאוד אוהבת אותו ולא רוצה לאבד את הקשר שלנו, אני מאמינה שגם הוא לא מעונין בזה ואוהב אותי. help! שיר

שלום רב, את כל תוכן השורות בפנייתך, עד לשתיים האחרונות, אני מציע לך ללבן במסגרת יעוץ אישי, לא אינטרנטי. יש שם מכלול דברים, וכדברי המשורר: ...תקצר היריעה..., ומסגרת תשובה כתובה למישהי אנונימית לא תקבלי את המסגרת הנאותה לטיפול בדברים הכל כך חשובים לחייך. את מה שאת מאמינה "...שגם הוא לא..." (בסוף המשפט האחרון שלך) - כדאי לך להבהיר לעצמך בשיחה איתו. אל תסתפקי באמונתך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום שיר, קראתי בעיון רב את פנייתך, ממנה עולות שתי בעיות עיקריות: (א) קיימת זיקה ריגשית עמוקה בינך לבין חברך אותה חבל לך לאבד וזיקה זו באה על חשבון הנאה בחיי המין שלכם, כמותית, איכותית ותפקודית. (ב) החבר אימפוטנט וברור שמקור הבעיה הוא פסיכולוגי וספציפי למערכת היחסים ביניכם. את מעידה על עצמך כטיפוס חרדתי ואני תוהה אם את מסוגל להרפות מהבחור, לא במובן של לעזוב אותו אלא להניח לו להכתיב את הקצב. לצערנו, אנו חיים בחברה די מאצ'ואיסטית עדיין והמזג המיני השונה שלכם כנראה "מסרס" את חברך. זו כמובן לא המלצה גורפת, אך אם חשוב לך לשמור על הקשר בגלל הזיקה הריגשית (וזה אכן חשוב מאוד), טוב תעשי עבור עצמך בכלל ועבור היחסים ביניכם בפרט אם תאפשרי לו להכתיב את הקצב. בגלל הסוציאליזציה שלנו לתפקידי המין המסורתיים לפיהם הגבר יוזם והאישה פאסיבית ביחסי מין, הורגלנו לגלות הבנה ואמפתיה לגבי השימוש בגוף האישה כאובייקט מיני ולא להעלות על הדעת שגם ההפך ייתכן. כל מה שנאמר כאן הוא רק חומר למחשבה בעיקר לך, וגם לגולשים האחרים, ואין ספק שאת בעיותיכם עליכם ללבן במסגרת טיפול זוגי (לאו דווקא סקסולוגי). החשש שלך שמא בטיפול תתגלה "האמת המרה" הוא מעשה בת יענה הטומנת את ראשה בחול, שכן אם את חושבת שהבעיות תיפתרנה בלי טיפול כזה, טעות בידך. מעניין שגם כאן התחלפו התפקידים ביניכם, כי בד"כ האישה היא זו הדוחפת את בן זוגה הסרבן לטיפול זוגי ואיתרע מזלך ובמקרה שלך קרה ההפך. אין לך אלא לברך על כך שבן זוגך מעוניין בך במידה כזו שהוא מוכן לשתף פעולה. רבים היו מאשימים את בנות זוגם ופורשים מהיחסים. בהצלחה בטיפול, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על תשובתך המהירה. אולי תוכל להדריך אותי איך אני מוצאת מייעץ ואיזה סוג מייעץ? שיר