זוגיות

שלום, אני נשואה כבר הרבה שנים אך חיי הנישואין שלי הם כישלון.אנו מנהלים בית ומשפחה אך אין לנו חיי-מין בכלל.אני לא מסוגלת מסיבות שונות. בעלי לא מושך אותי לא מבחינה גופנית ולא מבחינה מנטלית. וחוץ מזה יש לי פחד עז מהריון לאור ניסיונות העבר. אנו חיים מבלי ממש לחיות וזה מצב מתסכל כי גירושים הם עסק כלכלי יקר ויש גם ילדים שלא היינו רוצים שיפגעו. מצב זה נראה ללא פיתרון וגורם לירידה באנרגיות ובשמחת החיים (שאין)והייתי רוצה לקבל עצות מקצועית ובכלל מאנשים שיש להם מה לומר בנידון. תודה.

שלום עצובה, המיתוס לפיו גירושין פוגעים בילדים פגע בלא מעט ילדים שגדלו במשפחות שבהן לא שררה אהבה בין ההורים, ואולי אף שררה עוינות. אם את מרגישה שמונעת ממך להתגרש היא טובת הילדים, השיקול אם כן הוא שגוי לחלוטין. ילדים מפנימים אווירה שלילית בבית בצורה חזקה מאוד ויש לכך השלכות קשות, הרבה יותר מגירושין, לגבי הקשרים שהם יוצרים עם בני זוג בהמשך. מהמעט שכתבת עולה שעל פניו אין כל סיבה להמשיך בחיי הנישואין. ואולם קשה להפריד בין העצבות הנובעת מאי-הצלחת הקשר הזוגי ובין זו שנובעת מגורמים שאת רומזת עליהם על קצה המזלג (כמו קושי להיכנס להיריון, למשל). כך או כך - מומלץ מאוד לפנות לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות), בין אינדיבידואלי עבור עצמך ובין זוגי, אם את רואה מקום לשיפור בחיי הנישואין שלך, אולי אפילו לטיפול זוגי עם אופציה לגישור בגירושין, במידה ושיקום הקשר הזוגי לא יצלח. ואולם, בעייתך העיקרית נשמעת כבעיה עם עצמך והיא הנכונות לחיות חיים ללא חיים, כפי שהגדרת זאת כל כך יפה, בתמורה לביטחון הנובע משימור מסגרת חסרת תכנים או בעלת תכנים שליליים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ותודה על התשובה הרגישה. הייתי רוצה לשאול כיצד לדעתך אוכל לפתור את בעייתי עם עצמי וגם להתחשב בזולת?איך אפשר לאזור כוחות וללכת לכוון המטרה(לעשות טוב לעצמי ולא להישאר בקשר שגורם לי להוציא ממני לפעמים את תכונותי הרעות). איך לא נשברים במהלך הדרך? בעלי הרי אדם טוב שלא מעוניין בפרידה ולכן אין לי סיבה לעזוב אותו בתקיפות, מלבד העובדה שמדובר בקשר מעייף. איך אוכל להגיע לשלווה פנימית גם אם אני נשארת?יש דרכים להתרגל??? תודה.

בוקר טוב עצובה יקרה. את מתארת מצב עצוב, ומעציב. אני שומעת ללא הרף על מקרים כמו שלך , כשזוגות נשארים נשואים על הנייר, חיים אחד ליד השני, ולא אחד עם השני., עם כל המשתמע מכך.. אותי זה מקומם. אני רוצה לספר לך משהו אישי- אני התגרשתי לפני הרבה מאוד שנים עם ילד קטן, כי הבנתי שחיי ביחד עם בעלי יוציאו לי את שמחת החיים האופיינית לי, וידכאו אותי ללא הכר. ויתרתי על חיי נוחות יחסיים, ומעמדי הכלכלי נחת כמעט לקרקעית, אבל עשיתי זאת בהחלטה צלולה ובריאה כי עדיף לחוד מאשר ביחד, ויותר מכל- עדיף לבן שלנו ,שהיה ממש רך בשנים, כי ייגדל בריא להורים גרושים בהגדרה, מאשר "חולה" להורים שהאוירה ביניהם רחוקה מלהיות בריאה וחיים מתחת לקורת גג אחת.... מסתבר שלא טעיתי- הבן -היום חייל- מאוזן, בריא בנפשו, ולמד לחיות עם היתרונות של שני בתים+דבל פינוק.....וכו') אינני יודעת כמה ילדים יש לכם, ובכלל בני כמה אתם, החלטות כאלה דורשות אומץ רב מחד, אך מאידך,בהחלט דורשות גם מאמצים ונכונות נפשית לבדוק את מהות שרידי הקשר ביניכם- אם אכן יש עוד שרידים, ולאן הם יכולים להוביל- אם חוסר הקשר הזה עלול להוביל להתרסקות שלך כאשה-כאמא, ולהתפוררות טוטאלית של מבנה המשפחה שלכם- וותרי עליו, פעלי למען ייפרדו דרכיכם. אני מצהירה בזאת בגדול כי יש חיים אחרי הגרושים!! אבל אם נדמה לך שיש במה להאחז, ויש פרטנר לעניין(כל זה - בהנחה שאין לו מאהבת איתה הוא מוצא נחמה...)- בדקו את העניין במשותף., ומוטב שעה אחת קודם. יש גם הפתעות!! אבל להמשיך להיות עצובה- אני "לא מרשה" לך. החשוב מכל- אל תשקעי באדישות. החיים קצרים. בהצלחה ש נ ה ב

שלום ותודה על התייחסותך, תשובתך קולעת וגורמת לי הזדהות רבה. האמת שאין לי ממש את מי לשתף ברגשותי ולכן חשתי התרגשות מסוימת לנוכח מילותייך. אני כנראה "אשב על הגדר" עוד הרבה זמן כי יש לי גם בעיות נוספות כבדות שקל ואיני יודעת מה נכון לעשות במצב זה .אני פוחדת מכניסה למצב של אדישות . את צודקת זה מצב לא בריא ומצד שני אני מנסה לחזק את עצמי בדברים אחרים טובים שיש לי. תודה וכל טוב.

בס"ד אהבתכם אם היתה כזו נועדה לכשלון מלכתחילה כמו רב הזוגות שנישאים היום שבסופושל דבר או מתגרשים או נשארים יחד בלית ברירה או מתוך הרגל ופחד לפרק את המשפחה. מדוע זה כך? לרב אני תולה את האשמה בגברים אך גם לנשים חלק בזה. אנא דעי כי אהבה אמיתית ועמוקה הינה נרכשת , היא לא מגיעה בהתפרצות, כי התפרצות זו סופה להיכבות עם הזמן ולדעוך כמו שאכן כך קורה. הסוד לאהבה הוא כמו שלימדונו חז"ל הוא הנתינה הטהורה וההשקעה האין- סופית בזוגיות זה לא קל וכולם יודעים זאת אך רק כך נרכשת ונבנית אהבה אמיתית שמתעצמת עם הזמן. אולי זה מאוחר לגביכם אבל לא מאוחר מדיי, אם תרצי להציל את מה שיש . אינו דומה אדם שגר בבית שאותו בנה בעמל ידיו לאדם שגר בבית אותו קנה. לסיכום: ככל שאדם משקיע יותר כך הוא יאהב יותר וזה יחזור אליו כמו בומרנג מהצד השני. הייתי מעדיף לומר כל זאת לבעלך כי הוא זה שצריך להעניק לך ולמלא אותך. אך הנשים ידועות בבינתן היתרה ולכן אני סומך עלייך שתוכלי לנווט אותו אפילו בלי שירגיש, עשי את החלק שלך בהשקעה מבלי לצפות לקבל ממנו כלום ואפילו לא מילת תודה וראי שזה יבוא גם ממנו . תהליך זה דורש זמן וסבלנות אך הוא משתלם. תני לבעלך להרגיש כי הוא המנהיג בבית אפילו כאשר את היא זו שמושכת בחוטים. כי גבר שלוקחים לו את ההנהגה ירגיש מושפל ופגוע וזה ישפיע על המצב. היי חכמה. כמו שאמרו חז"ל :"נשים בינתן יתירה", שיהיה לכם רק טוב והרבה אהבת אמת, עדי