האם אני מתמסרת בקלות?

שלום ד"ר רובינשטיין, אני לא יודעת אם זאת אכן הבעיה או שמא אין לי מספיק סבלנות לזרימת החיים, אבל האם זה יתכן שאני בת 21 ועדיין לא היה לי חבר רציני? אנילצא מדברת על יצירת קשרים או קשר של שבוע שבועיים כי מאלה יש לי בשפע. אני מדברת על קשר לטווח ארוך עם כוונות רציניות. אני נראית טוב ואין לי בעיית תקשורת עם גברים. רוב הגברים טוענים שאני מאוד מושכת אך אחרי מספר ימים או שבועות פשוט נעלמים לי. זאת תחושה מתסכלת ופוגעת בביטחוני העצמי, תחושה של ריקנות של אוי שוב פיספסתי, אך אני לא יודעת כיצד לעזור לעצמי. כיצד להשיג גבר שבאמת ירצה אותי? רקע כללי: ההורים שלי גרושים מזה 11 שנים. בתקופת ילדותי היה לאמי חבר שסלדתי ממנו בצורה חסרת פרופורציות, פשוט נגעלתי ממנו, אבל טופלתי אצל פסיכולוג, מערכת היחסים עם הוריי יחסית תקינה ופתוחה ומצבנו הכלכלי טוב מאוד. אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לי.

שלום לבת ה-21, בפנייתך את מדגישה מאוד את המראה החיצוני המושך שלך הן בעיני עצמך והן בעיני הגברים הנמשכים אלייך, אך ממהרים לנטוש אותך. את גם תוהה שמא אין לך מספיק סבלנות. אכן את רק בת 21 ואל לך להסיק מסקנותנמהרות מדי מהעובדה שעד כה לא היה לך חבר רציני. עם זאת, הצירוף שבין הדגש שאת שמה על המראה החיצוני שלך והקשרים הקצרים הרבים, שנגמרים כל כך מהר, מעורר תהיות שמא את מציגה את עצמך בפני גברים בצורה ממנה אפשר להבין, בקודים החברתיים תרבותיים של יחסים בין גברין ונשים, שמא כל מה שיש לך להציע בקשר הוא המראה החיצוני שלך, וזאת למרות שאת כותבת שיש לך כוונות רציניות. את גם אינך כותבת שום דבר אחר שאת מציעה, לבד מהמראה החיצוני המושך שלך. אני מאמין שיש לך להציע הרבה יותר בקשר מן הסוג אותו את מבקשת לעצמך. אם השדר אותו את מעבירה לבחורים שאיתם את יוצאת הוא המראה החיצוני שלך, הרושם שעלול להיווצר אצלם הוא של בחורה שאכן מתמסרת בקלות רבה מדיי. שבועיים הם אכן תקופת זמן קצרה מאוד: האם במהלך אותם שבועיים את נכנסת עם בחורים אלה למיטה? אין לי ספק שנטישות חוזרות ונשנות של בחורים אותך פוגעים בבטחונך העצמי. השאלה היא הפוכה: אולי העובדה ש"כרטיס הביקור" שלך כולל רק את המראה החיצוני שלך נובעת מחוסר ביטחון מלכתחילה? הארם הדגש החזק שאת שמה על המראה החיצוני המושך שלך אינו מבטא חוסר ביטחון מלכתחילה, חוסר ביטחון הגורם לך בעצם להציע רק את גופך לאותם בחורים, ואז זו כמובן אינה תשתית מתאימה לקשר משמעותי ומתמשך. מתיאורך את ילדותך מצטיירת תמונה קשה: היית בת 10 כשהורייך התגרשו ואת כותבת שסלדת ואף נגעלת מהחבר של אימך בצורה "חסרת פרופורציות". אני לא חושב שיש "פרופורציות לדברים אלה: מדברייך ניכר שנפגעת קשות מהקשר של אמך עם החבר שלה. זה לא "חסר פרופורציות", זה מאוד טבעי: בעיניים של ילדה בת עשר, אביך נטש אותך, אמך בחרה בגבר אחר תחתיו והתחושה, גם אם אינה מודעת, צריכה להיות תחושה קשה של נבגדות ע"י שני ההורים. את גם כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי, אך אינך מציינת מה היפקת ממנו. אני רואה קשר ישיר בין תמונת ילדותזו ובין הקשרים שאת יוצרת כעת עם בחורים. יש לי הרגשה שאת מחפשת כעת אהבה מהר ובכל מחיר. מיידית, הייתי מציע לך להאט את הקצב ובראש וראשונה לחשוב בינך לבין עצמך מה את יכולה להציע לבחום חוץ מאשר את המראה החיצוני שלך, שאכן עשוי לקדם אותך, אך כשמציעים אותו לבדו הוא מחבל ביצירת קשר. עניין זה הוא לא פשוט וכרוך בהתמודדות עם הדימוי העצמי שלך. לכן המלצתי היא להשלים את התהליך שהתחלת בו כילדה ולהמשיך את הטיפול הפסיכולוגי, שכנראה עזר לך בזמנו. אלא שכאשר מחפשים בן זוג לקשר רציני, הרבה מהבעיות שהציקו לנו בילדותנו מתעוררות מחדש ועל כן, לדעתי, יש צורך שאיש מקצוע מוסמך ילוה אותך בתהליך ההכרויות שלך עם גברים ויבדוק יחד איתך מה קורה לך באותם קשרים, מדוע גברים נוטשים אותך כל כך מהר ובעיקר כיצד את יכולה להציע את עצמך לזולת בצורה אחרת ממה שאת עושה היום. לשם כך אכן דרושה הרבה סבלנות ואני מציע לך להתאזר בה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין