בגידה ואשמה - שאלה לד"ר גידי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/03/2002 | 09:13 | מאת: דנה

אני נשואה כ-8 שנים, ובגדתי בבעלי עם חבר שלנו.לא הצלחתי לשמור בסוד על העניין כי מצפוני ייסר אותי מאוד וכי אינני רגילה לשקר ולהסתיר דברים (אני פתוחה מאוד). בעלי קיבל את הידיעה בצורה קשה מאוד, הוא נפגע מאוד ועד היום -5 חדשים לאחר הגילוי עדיין קשה לו להתגבר. הוא החליט להישאר איתי ואנחנו הולכים ליועצת זוגית שעוזרת לי אבל הוא אומר שלו היא אינה תורמת כלל. שאלותי הן: מה עלי לעשות כדי לבנות את אמונו בי שוב? כיצד לתת לו את הביטחון שאני אוהבת אותו ורוצה רק אותו? ובקיצור כיצד לשקם את חיינו? תודה.

19/03/2002 | 11:37 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום דנה, הייתי מחליף את המילה אשמה בנושא הודעתך לאחריות. לדעתי, את מגלה אחריות רבה בכך שיזמת את הפנייה לטיפול הזוגי. אם במשך הזמן בעלך לא ישתף פעולה עם הטיפול הזוגי, ניתן להפנותו לטיפול אינדיבידואלי בין אם אצל מטפל אחר ובין אם בשיחות נפרדות בינו ובין המטפלת הזוגית במקביל לשיחות המשותפות. טבעי מאוד שיש לו "בטן מלאה" עלייך והוא אינו יכול לתת לה ביטוי בשיחות המשותפות. את הנעשה אין להשיב, אך אנצל הזדמנות זו להערה קטנה על הגבול הדק שבין גילוי-לב ופגיעה בזולת. לעיתים קרובות אנו פוגעים בזולת בשם ערך ה"כנות", כאשר כל מה שאנו רוצים להשיג בכך באמת הוא לפרוק אשמה מעל עצמנו. במקרה של "בגידה" (יחסי מין מחוץ לנישואין) שבלאו הכי הסתיימה, הגילוי כלפי בן הזוג נראה על פניו מיותר ופוגע בלבד ואם קיים צורך "להתוודות" עדיף לעשות זאת בפני גורם חיצוני למערכת, רצוי איש מקצוע מוסמך שבעזרתו ניתן לעבד הן את הצורך הראשוני בבגידה והן את תחושת האשמה המלווה אותנו וכן להיעזר בו לאיחוי השבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

19/03/2002 | 13:14 | מאת: יוסי פינקלשטיין - עו"ס ומגשר

דנה שלום , מקובלת עלי הערתו של ד"ר רובינשטיין באשר למושגי אשמה ואחריות , אני ברשותך מבקש להתיחס לפן אחר - מימד הזמן : חמישה חודשים {רק חמישה חודשים !!!!!!!!!} חלפו מאז נחשף בעלך לבגידתך עם חברכם המשותף ואת תמהה הכיצד לא הגלידו הפצעים , הכיצד לתת לו הבטחון באהבתך , וכו'. ובכן , תהליך של שיקום מערכת יחסים הוא מורכב , ממושך, ויש להודות לעיתים אינו מצליח - וסופו בפרידה וגירושין. א ב ל דנה , אני בהחלט רואה מקום לאופטימיות , לקחת אחריות , ש נ י כ ם הולכים לטיפול {הגם שאישך אינו רואה טעם בכך} ושניכם מגלים רצון להבניית הזוגיות. באשר לאופיו של הטיפול , יתכן שיש מקום למספר שיחות נפרדות , יתכן שבאותה מסגרת בה הנכם מטופלים ישנו מטפל גבר {שאישך עשוי להרגיש בטוח ופתוח }. והעיקר- אם את באמת אוהבת ורוצה רק אותו - תני לו זמן, אל תלחצי ובקצב שלו - יסלח.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית