משבר בנישואין

16 שנה אני נשואה ולהגיד שאני מאושרת קצת קשה לי אכן יש לי 2 ילדות מקסימות....... אבל, שיתוף פעולה והבנה מלאה אף פעם לא היה לי עם בעלי גם לא חיי מין טובים לדעתי חיי המין לא היו טובים כי הקשר הנפשי היה רעוע ולדעתו זה בדיוק ההפך לא משנה, זה כאילו מה נולד קודם הביצה או התרנגולת בתקופה האחרונה הגיעו מים עד נפש כבר לא ניתן לסבול את הריחוק הנפשי והפיזי לי אין אפשרות כזו אני גם רואה שאמא שלו זה הדבר הכי מעניין שקרה לו בחייו וכל הזמן הוא מתעסק רק בלטפל בה ולרצות אותה עד כי שוכח שאנו קיימים. מעבר לזה הוא רק דואג לאושר האישי שלו כבר לא אכפת לו ממני בכלל !!!!!! אני בת 39 כעת ויש לי עוד מספר שנים לחיות הייתי רוצה מאוד לחיות אותם לצד בעל אוהב ותומך הייתי מאוד רוצה לאהוב בעל שידע לקבל את האהבה הזו... אני חושבת שאני צריכה להתגרש ממנו אבל אין לי מספיק אומץ מה עושים??????????????????????????. הוא כבר לא משתף פעולה בכלום הוא מאמין במוטו שכל אחד צריך לדאוג לעצמו אני לא מצליחה להשלים עם אמירה זו עצוב לי אחרי כברת דרך כזו שעברנו פתאום להגיע למסקנה שחיי בוזבזו ולא מיציתי אותם כפי שרציתי ותכננתי מה יהיה אני לא מצליחה לישון בוכה רע לי והוא בשיא האדישות מתגאה בעובדה שהוא מצליח להתעלם ממני ישן שנת תינוקים ונוחר בשקט....

בנות כמה הילדות? מה אם תקחי "חופשה קצרה" ממנו? גם אז הוא יתגאה?

שלום רב, טוב יהיה אם תשתפי את בעלך ברגשותייך אודות תחושת הכשל המתמשכת. במידה וישאר אדיש, נסי מעורבות וסיוע של איש/ת מקצוע. במידה ויסרב, התחילי לבדך. זו ההתחלה, לדעתי, להחלצות שלך ממצבך. אבל: צפי להארות והתבהרויות שאינן רק לגבי בעלך והתנהגותו. את גם בעסק. והנה ההסבר: סביר כי מקור ההתנהגות המתעלמת שלו אינו רק בו ובאימו, כי הרי את בסביבה ומשפיעה גם כן (ולא רק מושפעת ממנו). דוגמה: יתכן ותחושת התסכול של הבעל מהמיניות איתך, לאורך השנים, היא זו שמייצרת את ההתנהגות המרוחקת הנוכחית שלו, שכל כך מפריעה לך. בקיצור: ישנם הרבה מעגלים של סיבה ותוצאה. פרט ליעוץ זוגי, יש גם סדנאות שמאפשרות לחלוק ברגשות עם אחרים/ות, ובכך לברר את המתרחש באור יותר רב-צדדי. אם תרצי הפנייה - העבירי למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום אבישג, נדמה לי שכבר הבהרת את רגשותייך לבעלך שוב ושוב, אך אין עם מי לדבר. את מתארת מצב הרסני הן כלפייך והן כלפי ילדייך הקולטים את העוינות ההדדית ששוררת בינך ובין בעלך. ממה שאת כותבת (ייתכן שהרושם היה משתנה אילו הייתי מכיר אותך אישית) לא נראה לי שיש מנוס מגירושין. את כותבת שקשה לך לעשות את הצעד, ואכן לפעמים המוכר, והמאוד לא חביב, הוא נוח יותר מהחדש ובלתי מוכר. אינני יודע אם במצב כזה טיפול זוגי הוא הסביבה המתאימה לשינוי ואולי מה שיותר מתבקש הוא טיפול אינדבידואלי עבור עצמך כדי לגייס מתוך עצמך כוחות לפרידה או ללבן את האמביוולנציה שלך כלפיו שאינה מאפשרת לך לעזבו. ייתכן שעצם ההחלטה על גירושין היא זו שתשנה משהו ביחסו של בעלך כי הוא יפסיק להתייחס אלייך כמובנת מאלייך, אך לא הייתי בונה על כך. אם בכלל טיפול זוגי, הייתי מציע לך לפנות לטיפול זוגי עם אוריינטאציה של גישור בגירושין. שמות ופרטים של מטפלים שהוסמכו לכך תוכלי למצוא באגודה הישראלית לטיפול משפחתי בת"א. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבישג שלום, הרשי נא לי להצטרף להמלצתו של ד"ר רובינשטיין באשר לאפשרות של טיפול משפחתי "בצרוף" האפשרות לגישור בגירושין. לידיעתך, טל האגודה הישראלית לטיפול במשפחה - 036480833. ועוד - ישנו אתר בשם "סולחה" , גלשי לשם וכנסי בבקשה לסולחה משפחתית - הפורום לגישור במשפחה {ולגילוי הנאות יש לי הכבוד להיות אחד ממנהליו} ניתן ללמוד רבות על ההליך של גישור בגירושין בהצלחה יוסי