רווקה- עדין

מחבר: מיכל תאריך: 20-01-2002 23:49 עברה חצי שנה מאז שכתבתי את השורות הבאות וכלום לא השתנה מה לעשות משהו לא תקין. נדמה לי שאני צריכה להוסיף מס' נתונים שאולי יעזרו לכם לעזור לי "אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים. יש בי צורך פתאומי גדול מאוד להקים משפחה להביא ילד לעולם האם עלי להתפשר האם עלי לוותר על המעט שאני רוצה מבן זוגי לעתיד שיהיה אדם שמסוגל לתמוך שיש על מי לסמוך שיש על מה לדבר איתו שיודע להעניק ושנראה סביר זה כל מה שאני מבקשת ואני לא מצליחה להבין למה אני לא מצליחה להשיג האם בי הפגם " ועתה לנתונים הנוספים: אין לי מספיק נסיון בקשרים חיי לרוב היו לבד, הנסיון שלי שהזכרתי כבר היה קצר וכל פעם שאני נמצאת בתחילת קשר אני מפחדת מהמין אני לא ממש נהנת כי אני מפחדת אני לא בטוחה בעצמי . אנשים רוצים להכיר חברים שלהם ואני מוותרת מתוך הפחד שחוסר הנסיון שלי יתגלה ברבים וחוץ מזה בחורה בגילי שלא מספיק חוותה ולא היה לה קשר ארוך תווך נשמע כמשהו לא תקין כך שתמיד אני נמנעת מלשאול ולספר על קשרים שהיו שהרי לא ממש היו אז מה עושים איך יוצאים מהפלונטר הזה.

מיכל:) קודם כל הגעת להחלטה שהיא החלטה בזמן שלך. את מרגישה מוכנה להקים משפחה, וזה מצוין. את נישמעת כמי שחושבת שאת מוכנה וכל הגברים צריכים לחכות בתור:)) זה דיי משעשע:)) הלואי וזה היה קורה לי עם בחורות:))))) אבל דווקא שמחפשים יותר מידי לא מוצאים. כי הבעיה בעצם שאת צריכה מישהו אחד מתוך כל כך הרבה. ופה בעצם קבור הכלב. שזה כמו לחפש מחט בערמת שחט:)) מה שאת צריכה לעשות כדי למצוא, זה משהו בסגנון של להשאיר פיתיון לטורף:))) זה ליצור הזדמנויות: כדי להכיר את צריכה לצאת יותר או ללכת לכל מיני מקומות שיש בהן חברה, אבל לא חברה של פאבים או דיסקוטקים. חברה שממש מכירים אנשים, כמו קורסים כאלו ואחרים כמו תאטרון או משהו יותר לימודי. או אפילו עבודה למרות שבעבודה אם קשר לא מצליח זה ממש לא נעים לראות אחד את השניה בלי להתחמק. דבר הכי חשוב שמאוד הציק לי בפניה שלך. זה ההתפשרות. יש דברים שמתפשרים עליהם ויש דברים שלא. אם מישהו לא מוצא חן בעניך ואין לך את הקליק אפילו הקטן הראשוני אל תנסי למשוך את זה כאילו זה מה יש, ואל תיהי אם מישהו שאת לא מרגישה שלמה אם הייותך איתו, כי הנישואים שלך לא יחזיקו מעמד הרבה זמן. מה שכן אם זאת פגישה עיוורת לדוגמה כדאי לתת עוד צ'אנס אם הבחור קצת ניראה לך. כי הפגישה הראשונה מביכה וצריך לתת צ'אנס. וחוץ מזה תזרמי אל תסתכלי על הבחור ישר בתור חתן תסתכלי עליו קודם בתור חבר בתור מישהו שיכול להייוצר משהו מעניין. תראי אם יש לך על מה לדבר איתו אם הוא רומנטי מספיק. אם הוא עושה לך טוב ואת מרגישה טוב איתו. אלו דברים שאסור להתפשר עליהם בשום פנים ואופן. בקשר להתפשרות. יש דברים שהם ניתנים לשינוי בלא הסתבכויות מיותרות (השתלות וניתוחים). כמו בחור שמן שיכול לעשות דיאטה. כמו הרגלים מסוימים בלבוש שאפשר אם לבחור יש ראש פתוח לשמוע וללמוד להשתנות. את יכולה להתפשר על איזה שהוא הרגל כמו לראות כדור-רגל או משהו בסגנון. הכל תלוי בך, במה שאת רואה ומחפשת תחפשי מישהו שהכי קרוב למה שהיית רוצה שלא תצטרכי לקחת על עצמך פרויקט לשנות אותו לפי מה שאת רוצה. כי פרויקטים מהסוג הזה נועדו לכישלון מהתחלה. בקשר לזה שאת מפחדת מכשלון. אז כולנו מפחדים מכשלון ברמה זאת או אחרת. אבל חלק מהחיים זה לזרום לקחת סיכונים מחושבים או להחליט החלטות. לא הכל מצליח. אבל החלק שמצליח הוא בד"כ גם מתוק:)) וחוץ מזה הסיכון שאת רוצה לקחת זה סיכון טוב. למרות שיתכן מצב של גירושים. אז גם עם מתגרשים זה לא סוף העולם. יש עוד גברים חוץ מהבחור. אז פותחים דף חדש. הכי חשוב מיכל היקרה. שתיהי מאושרת:)) אז בהצלחה @-----)---- איתן

חבל שאני לא בחורה.... הייתי מתחתן איתך!!!

התשובה...בשאילה מהמין אני לא ממש נהנת כי אני מפחדת אני לא בטוחה בעצמי !!!! וזו שורש הבעיה כנראה את מצליחה לטשטש את העובדה הזו..והצד השני מפרש זאת אחרת... אולי יבוא משהו שיקלוט..ויהיה לו את הסבלנות!!! אבל בקשר לילד???? קודם תלמדי להכנס למיטה ...ואחר כך נדבר...סתאאאם ודרך אגב זו לא בושה!!! אם גברים היו יודעים מה את מסתירה הם היו מיזמן קופצים על המציאה כי היום כולם כבר שרלילות...וקשה למצוא משהי טהורה וזכה כמוך... ואם תבקשי אני מוכן לעשות לך ילד...אפילו עכשו !!!!

מיכל שלום אני לא יכול לתת לך עצות מעשיות כיצד ליצור קשרים. ההרגשה שנותרה לי מקריאת הודעתך שיש משהו שלא קשור לצד השני, אלא לדיון הפנימי בינך לעצמך. כל עוד הדברים מסובכים בפנים לגבי קשר אולי קשה ליצור את הקשר הנכון והטוב בחוץ. הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעבוד על החלקים הללו. את נמצאת בשלב מתאים לעשות את העיבוד של הדברים, מצד אחר את כבר לא ילדה, חווית כמה דברים בחייך ואת מכירה את החלקים בעצמך שעוצרים אותך. מצד שני, את עדיין לא נחנקת מהעדר קשר כך ש"מדד הלחץ" בעניין יאפשר עבודה פוריה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ומה עושה מישהי במצב דומה, רק צעירה יותר, שכבר נחנקת מהעדר הקשר וכבר שנתיים בטיפול ו...כלום? האם זה מבוי סתום? שבגלל הלחץ לא אצליח לעולם? ואיך להוריד לחץ כשיצאתי כבר עם כל כך הרבה בחורים וכלום לא עבד? והטיפול לא עוזר לזה אלא יותר בסגנון הבדיחה על זה שהלך לטיפול פסיכולוגי בגלל הרטבות לילה ואחרי שנה שאל אותו חבר איך הטיפול והוא ענה "מצויין, אני עדיין מרטיב בלילה אבל לפחות יודע למה..."

שלום מיכל, ראשית - עלייך להשתחרר מהמחשבה שאת דפוקה או פרימיטיבית, כי לפחות לפי התוכן והסגנון של דברייך - את רחוקה מלהיות כזו! ובכלל, להיות רווקה זה לא פגם או מום! יותר ויותר נשים מתחתנות היום בגיל מאוחר יחסית - שלושים ומעלה, והן רק מרוויחות מזה: יותר בשלות וניסיון חיים, קריירה יותר מבוססת... את חוששת - וזה טבעי - וכאן אולי אפשר להעלות כמה נקודות שעשויות לתת חומר למחשבה ולהקל: 1) אם יש לך הזדמנות להכיר אנשים חדשים - אל תדחי אותה על הסף, ואל תמהרי להחליט ש"זה לא זה". לא פעם אדם שנראה בינוני מינוס בפגישה הראשונה, עשוי להתגלות כבעל אישיות מרתקת בהמשך ההכרות. 2) תמיד קיימת אפשרות שהצד השני ידחה אותנו, אבל זה עדיין לא מהווה הוכחה שאנחנו פסולים, וגם לא הופך אותו לפסול. זה עניין של "כימיה", שלא תמיד אפילו אפשר להסביר אותו במדוייק! 3) החשוב ביותר - לא רק את חוששת בפגישה הראשונה. גם הצד השני חושש!!!! גם הוא חושב: "האם אני נראה מספיק טוב, האם אני מספיק מרתק בשיחה" - וכולי וכולי. הידיעה שאת לא לבד בקטע של החשש ואי-הוודאות - אמורה להקל עלייך! בתקוה שעזרתי ובהצלחה! נזבורה

תודה על התשובות אך נדמה שלא ממש ירדתם לסןף דעתי לא אין בעיה עם המפגש הראשוני בכלל בד"כ הוא די חיובי ועד כה לשמחתי אף אחד לא דחה אותי אלא להיפך. הדחיה שלי נבעה או מזה שהבחור לא התאים,או מזה שפחדתי מההמשך. הרושם הראשוני הוא לא הבעיה אלא ההמשך המין המגע הרבה זמן לא חוויתי וגם כשחוויתי זה היה קצר ולא הספקתי להפנים להפוך את המגע, המין למשהו ממני להפחית את החרדה. אז כשמגיע השלב הזה אני נעלמת. או שהופכת את הגברים הנחמדים לידידים חדשים. יש בי רצון חזק להקים משפחה אבל אני תקועה בשלבים מוקדמים של ילדה בגיל 16 כמו שכתבתי הנסיון המיני הראשון שלי היה בגיל 28 וגם אז היה רק כדי לחוות את החוויה לא להישאר בתולה לנצח. בהמשך היו חוויות שהכרחתי את העצמי לחוות כדי להיות שם. חוץ מאהבה קצרה שהייתה לי שהייתה מלווה במין חיובי עבורי כל היתר היה נזק היה מלווה בתחושת אשם, על כך שעשיתי זאת, זה לא היה מלווה באהבה ולכן לא נהנתי.ובגלל התחושות של אחרי החלטתי שוב להתנזר וזה משתק ומבודד. ומהמעגל הזה אני לא מצליחה לצאת.