שאלה של שילוב תרופות ושיחות!!!!!!!

היי ערב טוב לכולם!!! מדוע טוב לשלב תרופות ביחד עם שיחות? מה היעילות של השילוב? והאם זה הגיוני שלאחר מתן תרופות לזמן מסויים הבעיה יכולה להעלם אחת ולתמיד? ומה הסבירות שזה יקרה. והשאלה החשובה ביותר: מדוע בצעם משלבים את שניהם ביחד? האם על מנת להצליח לשנות את דפוסי ההתנהגות ואת דפוסי ההתנהגות בצורה קלה וטובה יותר? ומדוע בכלל נותנים תרופות לאדם כל החיים במקום גם לעזור לו עם פסיכולוג? אני מודה על מתן ייעוץ. בברכה משה

משה, השילוב של תרופות ושיחות ניתן לאנשים שחלק מהבעיה שלהם היא גם פיזיולוגית: מקרים מסוימים של הפרעות קשב (ריטלין), מניה דיפרסיה (ליתיום)... השיחות מיועדות לשינוי התנהגותי אבל במידה וגורמים נוירולוגים מעורבים, צריך לשלב תרופות. הבעיה לא נעלמת אחת ולתמיד אך ורק בתרופות...אם הטיפול הוא תרופתי בלבד, אז הוא לא טיפול פסיכולוגי אלא טיפול נוירולוגי. כי הרי פסיכולוגיה היא מדע הנפש. כדורים אף פעם לא ניתנים "במקום" טיפול פסיכולוגי, אלא רק כעזרה לטיפול. אם אדם מקבל ריטלין ללא הוראה מתקנת וטיפול התנהגותי קוגניטיבי, אין סיכוי שהבעיה תפתר.

שלום משה, שאלתך חשובה אך כללית מאוד. יש מצבים, בעיקר חרדה, בהם השילוב של תרופות ושיחות הוכח חד-משמעית כיעיל יותר מכל אחד ממרכיבי הטיפול בנפרד. ישנם מצבים, כמו בדיכאון בינוני וקשה, שבהם לא ניתן "להגיע" אל המטופל בשיחות בטרם יתחיל לקבל טיפול תרופתי. למשל, מטופל בדיכאון בעל סף רגישות נמוך מאוד עלול לבכות מכל מה שאאמר לו כמטפל, ובמצבים כאלה מתבקש טיפול תרופתי שיעלה את סף הרגישות למצב שיתאפשר דיאלוג. ישנם, לעומת זאת, מצבים של דיכאון קל יחסית, שבהם ברגע שתושג הקלה במצב הרוח ע"י הטיפול התרופתי, אנו נאבד את המטופל, כלומר לא נשכיל להשתמש במצוקה האקוטית שלו כמנוף לטיפול בשורש הבעיה. וישנם מצבים בהם אין לטיפול תרופתי תחליף, כמו מצבים פסיכוטיים בהם המטופל מאבד קשר עם המציאות, סובל ממחשבות שווא, שרק תרופות יוכלו להן ויהפכו אותו שותף לשיח הטיפולי. אשר להסתפקות בטיפול תרופתי בלבד - שוב, תלוי מי האדם ומה הוא רוצה להשיג. אם המטרה היא להשיג אך ורק הקלה במצב הרוח, אפשר אולי להשיג זאת בעזרת טיפול תרופתי בלבד. לא הייתי מהמר שכעבור זמן מה, המצב הבעייתי לא יחזור על עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין