כמה שאלות על דיכאון חד קוטבי

יש לי שאלה בקשר לדיכאון החד קוטבי קראתי עכשיו את הכתבה שמדברת על זה ולא הבנתי כמה דברים בעצם. דיכאון חד קוטבי זה דבר שהרבה אנשים יכולים סתם לחלות בו (אם אפשר לומר לחלות בו)? ואם נאמר וחליתי בו אז אני לא אוכל לצאת מזה לבד בלי כל התרופות והטיפולים הפסיכולוגיים? ועוד שאלה.. אם מישהו חולה בדיכאון החד קוטבי אז זה אומר שהדיכאון וכל העולם השחור הזה שהוא רואה זה דבר שבא והולך? ז"א בנאדם יכול להיות שבוע שלם דיכאוני והכל ואז שבוע אחרי פיתאום להרגיש טוב והכל ואז בבום כזה ליפול שוב לעולם השחור שלו? ויש גם את הקטע של המשחק מבפנים הכל שחור ומבחוץ הבנאדם מראה שבעצם הכל טוב אצלו... ככה זה עובד?

שבת שלום, הגורמים לדכאון חד-קוטבי אינם חד משמעיים; קודם כל הדכאון תורשתי, אבל זה לא אומר שתמיד הוא יתפרץ. דבר שני, בד"כ לדכאון יש גורמים חיצוניים או פנימיים. דכאון חד-קוטבי מתאפיין בד"כ בשינויים כימיים במוח (גורם פנימי). ולכן קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לטפל בו ללא תרופות. כן, הדכאון הוא מחלה... יש מי שינסה לייפות את המינוח, ולומר שזו לא מחלה... זה יהיה עיוות של המציאות. העולם נצבע בשחור בגלל הדכאון... בד"כ, ככל שהמצב משתפר, ככה העולם מקבל בחזרה את הגוונים שלו. פתאום מתחילים להנות שוב מהנאות החיים... דכאון לא מתאפיין ב"שבוע-שבוע" זה בד"כ מצב מתמשך. יכולים להיות ימים פחות אפורים וקשים, אבל לא כשגרה של שבוע טוב או שבוע רע. היכולת "לשחק" כאילו הכל טוב לא תמיד אפשרית, זה תלוי בחומרת הדכאון. בד"כ, בדכאון חד-קוטבי קשה, אין אפשרות להעמיד פנים. HERA.

ומה אם הדיכאון הוא לא קשה, הוא קל? ואיך בנאדם יכול לדעת אם הוא חולה בדיכאון הזה?

ומה אם הדיכאון הוא לא קשה, הוא קל, במה מתבטא דיכאון קל? ואיך בנאדם יכול לדעת אם הוא חולה בדיכאון הזה?

שבת שלום, את שואלת הרבה שאלות חשובות.אכן מבין ההפרעות הנפשיות דיכאון הוא ההפרעה השכיחה ביותר. היא פחות גלויה כי אנשים הסובלים מדיכאון לא מכריזים על כך ברבים, קיימת נטייה להסתיר את הדיכאון וכמו שאת אומרת בעצמך, אצל רבים מהסובלים מדיכאון אין לכך ביטוי התנהגותי חיצוני, בין היתר בגלל הבושה והרצון להסתיר זאת. קיימת גם מודעות אצל הסובלים מדיכאון שהדיכאון עצמו מרחיק אנשים שאינם סובלים מדיכאון, התופעה כאובה וידועה, שכן אנשים דיכאוניים זקוקים יותר מכל לחברת הזולת, אך מכיוון שהתופעה כה נפוצה ולעיתים הגבול בין מצב רוח רע ודיכאון קל הוא כה דק, ישנם אנשים רבים המתרחקים מאנשים הסובלים מדיכאון. תופעת ההחלמה הספוטאנטית (ללא התערבות מקצועית כלשהי) מוכרת, אך היא לא מוחלטת, אי-אפשר לבנות על כך שהדיכאון יחלוף מעצמו, בעיקר אם הוא קשה ונמשך זמן רב ובהחלט מומלץ לפנות לטיפול. לא הייתי אומר שזה קורה ממש בצורה שאת מתארת: שבוע דיכאון קשה ושבוע שבו הדיכאון נעלם לחלוטין, אלא מדובר יותר בשינויים ברמת החומרה של הדיכאון, כמו שיש שינויים במצבי רוח אצל אנשים שאינם סובלים מדיכאון. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי לפני כמה שנים 10 בערך גם הייתי בתקופה נוראה שהיום אני חושבת שאולי זה היה בעצם דיכאון וזה עבר בלי שום טיפול. עכשיו אני בדיכאון מוכח וזה באמת הולך ומחמיר עם הימים שחולפים וכשאני חושבת על זה, יכול להיות שבעצם הדיכאון עצמו נשאר בי עד היום. רק שהיום חמור יותר מאי פעם.

אני מבינה שזה לא שבוע ככה ושבוע ככה זאת היתה סתם דוגמא והשאלה אם בנאדם שהוא דיכאוני ויש לו נטייה להרס עצמי יכול לצאת מזה לבד בלי טיפולים אצל פסיכולוג ותרופות. והבנאדם מרגיש שזה משתפר, הוא הפסיק עם עניין ההרס העצמי אבל עדיין קשה לו להסתדר וכלפי חוץ הוא מראה שהכל בסדר אבל כן הוא נפגע כאשר הוא בדיכאון קל, מצב רוח לא טוב והסביבה לא מבינה. ולחצים של בי"ס ובגרויות מקשים בהחלט. מה אפשר לעשות בנידון?