אי וודאות-שיתוק זמני-מופנה למטפלים

כל פעם מחדש כאשר אני נכנסת למקום של אי וודאות של חוסר ידעה מה הולך לקרות אתי אני הופכת משותקת חרדה עד כדי תסמינים פיזים=(תופעה חדשה יחסית) ומאבדת שמחת חיים במכה אחת. בתחילה אני נכנסת למקום של זה לא מזיז לי הכל סבבא יופי רגוע טוב לי עד אין קץ ואז במכה מגיעה הנפילה ומשתקת. מה לעשות איך למתן את הנפילה את הפחד את החרדה איך לעשות שהדברים יהיו בפרופורציה. למה במקומות של חוסר וודאות אני נשברת. מה אני צריכה לשאול את עצמי מה אני צריכה לעשות כדי לשנות את הדפוס, שהרי החיים הם חוסר וודאות אחת גדולה כל יום אנו עומדים מול חוסר וודאות ואכן אצלי כמעט כל מס' חודשים שמגיע שינוי בעבודה, במשפחה, בעשיה מגיעה הנפילה. כן אני בטיפול, אבל אחרי שיחה בעיקבות נפילה יצאתי בלי תשובה אלא עם שאלות רבות אז חשבתי... תודה מראש

שלום מ', תודה על השאלה החשובה כל כך. הנושא רחב מאוד ואתמקד בשתי נקודות שאת מציינת בפנייתך: א. אכן חוסר ודאות הוא חלק מהמהות הקיומית שלנו והוא מופיע יום יום ושעה שעה. על אף ההכרה הרציונאלית שלך (ושל רבים מאיתנו) בכך, את נתקפת חרדה משום שאת מצפה, כנראה, לוודאות, למרות שאת יודעת שציפייה זו אינה מציאותית. אולי בעזרת הטיפול בו את נמצאת תוכלי לפתח יותר גמישות והתייחסות שונה אל חוסר הוודאות, אולי תוכלי לראות את הציפיות שלך כנוקשות ואת המציאות כרצף של הפתעות שאינן בהכרח רעות אם איננו מתייחסים לחיים כאל "תכנית עבודה". ב. נושא חשוב לא פחות הוא התפיסה שלך לגבי הטיפול: טיפול (כמה מאכזב) אינו אמור לתת תשובות, אלא לעודד את המטופל לשאול את עצמו שאלות ולשקול, בעזרת המטפל, תשובות שונות לשאלות אלו. בכך ניתן הרבה קרדיט למטופל. המטפל אינו יועץ מעשי לחיי היום יום. אם המטפלת שלך השאירה אותך עם יותר שאלות, כנראה היא עשתה עבודה טובה. אם המצב הגביר את החרדה, את אמורה ללבן את מה שעורר את החרדה בטיפול עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין