חרדת גיל העשרה

שלום רב! יש לי ילדה בת 16 שלדעתי סובלת מחרדה, לא הייתי אצל רופא אבל אלה הסימנים: מכל דבר היא מפחדת, ללדת כי זה כואב, לצאת לארועים כי אולי יהיה פיגוע, לעומת זאת לחברות היא הולכת מתי שתרצה - יש לך סך הכל 2 חברות) כשהיא בבית והמשפחה מדברת על נושא מסוים היא יכולה להיכנס לסלון ולשאול מה קרה מה קרה בבהלה, היא יכולה לדבוק בנושא מסוים ולא תרד ממנו כמו למשל אני צריכה מכנסיים היא יכולה כל 10 דקות להזכיר לנו שהיא צריכה מכנסיים, ואז לנדנד לנו שהיא לא יודעת איזה מכנסיים. בסך הכל ילדה נאה (זאת התגובה שאני מקבלת מאנשים וגם אני חושבת כך) אבל עם בטחון עצמי נמוך מואד, כשאנחנו יוצאים היא צריכה הודעה של שעתיים מראש ע"מ להיות מוכנה וגם כשהיא מוכנה היא צריכה לשרותים (כי אולי לא יהיה בחוץ) היא צריכה להחליף נעליים כי אלה לא מתאימות פתאום, בערב כל יום בשעה 20.00 היא יושבת לראות חדשות ולאחר מכן היא מעדכנת את כולנו שכנראה תהיה מלחמה ומה יקרה? היא יכולה לשבת בחברת המשפחה ולא לומר מילה רק להקשיב בשקט, בבית היא לא נוקפת אצבע, אך לעומת זאת יכולה פתאום לנקות את חדרה בצורה יסודית כי היא החליטה שזה הזמן, בילדות היא הייתה ילדה טובה שקיבלה המון תשומת לב מאיתנו , מגיל 12 בערך חל שינוי בהתנהגותה, אני מבקשת לציין שלקחתי אותה ביוזמתי לניצן וגילו שיש לה לקות למידה, כרגע היא לומדת בתיכון וממוצע של 8 בגמר. מבקשת עיצה, האם לקחת אותה לפסיכולוג או פסיכיאטור, האם אני סתם חרדה לשלומה וזה שינוי שיכול להיות? תודה ריקי

לדעתי לטפל בה דחוף . אני בתור ילדה, כל פעם לפני שהייתי צריכה לצאת לבלות עם חברות פתאום הייתי מבטלת כי לא הייתי מרגישה טוב, וכמובן לאחר שכולם היו עוזבים אותי ויוצאים הייתי מרגישה מעולה ואפילו הקלה (שלא יצאתי) במקום לטפל בי פשוט אמא שלי היתה כועסת למה אני עושה צחוק מחברות ... לא הייתי מוכנה לצאת לטיולים שנתיים בלי שרותים מסודרים כי תמיד הייתי נתקפת שלשולים, גם בזה אף אחד לא חשב לטפל והנה בגיל 21 פתאום נתקפתי בחרדה לא נורמלית שעד היום 10 שנים אחרי לא יצאתי ממנה סופית וכנראה גם שלא אצא בחיים. אז לדעתי, יפה שעה אחת קודם . דרך אגב, החלטתי שאני פשוט לא רואה יותר חדשות לא רוצה לדעת כלום זה סתם מלחיץ, אם תהיה מלחמה אז מן הסתם כולנו נדע... תנסי להעסיק אותה בשעות של החדשות... ים

ריקי שלום אם בתך סובלת כדאי לעזור לה להפסיק את הסבל. נשמע שאכן היא חרדה ומוטרדת. אינני רואה סיבה מדוע לא לפנות לפסיכולוג לפחות לייעוץ ראשוני כדי שיברר מה קורה לה. אמרי לה שאת רואה אותה מוטרדת והציעי לה את האפשרות להיעזר בייעוץ. תראי איך היא מגיבה. תוכלי במידה ותרצי להתייעץ גם עם פסיכולוג/ית ביה"ס. אין צורך לערב את המוסד, את יכולה להתקשר ישירות לתחנה הפסיכולוגית של העיריה ולבקש את פסיכולוג ביה"ס בו היא לומדת. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן שלום פניתי לביתי מספר פעמים ללכת ליעוץ פסיכולוגי, אך היא סרבה בטענה שאצלה הכל בסדר והיא לא צריכה שום עזרה. הסברתי לה כי ישנם נערות עם בעיות דומות כמו חוסר ריכוז (שלדעתי גם לה ישם) ויש תרופות שיעזרו, אך היא סרבה בכל תוקף. האם יש דרך לשכנע אותה, האם אפשר להפגישה עם פסיכולוג ללא ידיעתה? מידי פעם היא אומרת לי שהיא יודעת שיש לה בעיה, וכשאני או אחותה הגדולה מבקשות לדעת מה היא מרגישה או מה הבעיה, תשובתה היא, אני לא יכולה להגיד. התשובה באה בתוספת חיוך של מבוכה. כל לחץ שלי ושל אחותה הגדולה לשוחח איתה שיחה קרובה, מבוטלות על ידה. שאלנו אותה אפילו עם מישהו הטריד אותה מינית, והשתכנענו שלא, אנו מכירות אותה ובטוחות שזו האמת. לדעתי הבעיה שהיא מתכוונת היא בעיה של חוסר בטחון עצמי . מה עושים? ריקי