מצויה בחוסר אונים...

שלום, אחי שוהה במחלקה פתוחה בבי"ח, מחלקה המיועדת למצבים קלים בלבד ומוגדרת לאשפוז קצר מועד בלבד. לאחר יציאה לסןפ"ש הביתה הוא התנגד לחזור וכתוצאה מכך החליט הצוות הרפןאי במקום על ניתוק מוחלט בין המשפחה לאחי. לפני כיומיים, נפגשנו עם אחי במסגרת שיחה/פגישה משפחתית עם הפסיכוטרפיסטית של המחלקה ובמהלך הפגישה הזו אחי בכה וביקש כל הזמן שיוציאו אותו מהמקום הזה ושהוא רוצה לחזור למסלול חיים רגיל כפי שהיה לו קודם ( בבית, בבי"ס וכו' ). הפסיכוטרפיסטית והפסיכיאטר אשר נכחו גם כן בפגישה זו דאגו לחזור ולומר שבכל עת ההורים יכולים לשחררו בלי כל קשר לדעת הרופאים. כאשר אחי שמע זאת הוא החל להפציר בהוריי שיוציאו אותו אך מאחר והוריי הבינו כי לפי דעת הרופאים במקום עוד מוקדם מלשחררו הם סירבו לו. אחי החל לבכות ולומר שהם לא אוהבים אותו ולמה אף אחד לא מאמין לו שהוא מסוגל לחזור לחיים רגילים. כתגובה לכך הרופאים החלו לצעוק עליו שבמידה והוא ימשיך בהתנהגות זו הם ייאלצו להוציאו מהפגישה. הם טוענים שאחי בעל כוח רב ובשל כך ביכולתו להשפיע ולסחוט את כולם שזה עוד אחד מהמניפולציות שהוא מפעיל לטובתו. אינני יודעת אם זה באמת נכון ולפי איך שאני מכירה את אחי אין הוא עושה הצגות. לפי דעתי הוא יכול לצאת ולחזור לחיים רגילים כבמקודם אך אין באפשרותי לשחררו אבל כואב לי לדעת באיזה מצב הוא נמצא. גם אמרתי לרופאים שלפי דעתי ההתנהגות שלו טבעית בהחלט ( הוא בכה וביקש בלי הפסקה שיוציאו אותו מהמחלקה ) שהרי מי היה רוצה להשאר במקום שרע לו ושניתן להבחין בקלות רבה בינו לבין שאר הילדים במחלקה ובמיוחד גם שלא מאפשרים לך לראות או לדבר עם משפחתך. כשהעליתי את האפשרות לשחררו הביתה ולתת לו הזדמנות לחזור למסלול הרגיל הרופאים אמרו כי במידה ונעשה כך לא יהיה ניתן להחזירו חזרה למחלקה במידה ויהיה הצורך הם גם אמרו שהתפוסה במחלקה מלאה וישנו תור ארוך להכנס אליה. שאלתי היא האם מותר להם להציב את הוריי בדילמה כזו ? שהרי איננו יודעים מה יקרה אם אחי ישוחרר הביתה שכן לא ניסינו את האופציה הזו כלל. פשוט הורס אותי לחשוב מה אם באמת אחי צודק ושהוא אכן מסוגל לחזור למסלול רגיל ושכיוון שנכנענו ללחצים אלו מטעם הצוות במחלקה לא הקשבנו לו ולא אפשרנו לו לצאת הביתה כפי שביקש והתחנן. מה עושים במצב כזה ? אני פשוט בחוסר אונים ! לפי דעת הרופאים במחלקה אחי בהכרה הוא הגיוני ובעל ידע רב והוא חריף שכלית אך התת הכרה שלו חלשה וכמו כן קשורות לזה בעיות משפחתיות ( הוריי גרושים, חוסר בדמות גברית וכו' ). הם נתנו לו פבוקסיל במינון נמוך ולאחרונה ( לפני מס' ימים ) גם רספירדל 0.5 מ"ג וזאת בשל "התנהגות כפייתית שלו " ( ציטוט שלהם ) כמו : כחכוח בגרון, שטיפת ידיים . אני מקווה שתבינו את מצוקתי הרבה, אינני יודעת כלל אם הטיפול שאחי מקבל שם אכן זה מה שהוא צריך באמת ויש לי הרושם שהם נוטים להחמיר קצת באבחנתם ואולי אף "מקובעים" בתיאוריות מהספרים. אודה לכם אם תוכלו להתייחס לכל הכתוב לעיל בהקדם האפשרי. בתודה, האחות.

שימי עצמך במקומו ונסי לחשוב כיצד היית מגיבה וכיצד כל זה היה משפיע עליך ע"פ התאור שלך כל תחושותיך נכונות על כל המשתמע הערתך לגבי הצוות הרפואי נכונה לצערי במקרים רבים [לא כולם כמובן] השאלה הצריכה להשאל היא: מהי טובתו של אחיך? גם אכן התרופות הניתנות לו הוא זקוק להן [ואני מסופק בכך ובכל מקרה הוא יכול ליטול אותן בבית] הרי השפעות נוספות מעצם השהייה במקום , מקרים כמו התאור תארת אשר אינן משפיעים בחיוב חלק מתוצאות הטיפול בו הנכם כבר רואים כתוצאה מהתנהגותו.. אז מה עוד צריך? החלק העצוב הוא שאם אכן הוא צריך עזרת פסיכאטרים או אישפוז האימון שלו במערכת נעלם ויהיה קשה לו לקבל טיפול אם יהיה צריך ע"כ חשוב להוציאו משם ולנסות לבנות את האמון מחדש [מעשים ,מעשים, מעשים ! לא דיבורים] ראשית כל אמון במשפחה ובהורים אשר אני מבין שגם ניפגע, הזמן יעשה את שלו אמנם אך ישארו צלקות שיחזרו ויעלו ע"כ בנית האמון מחדש תקטין הצלקות למינימום אח"כ ואח"כ בלבד יש לנסות להחזיר האמון במערכת בין היתר על הקפדה למצוא את המקום המתאים לו תוך מעורבות מוחלטת וללא שום התבטלות מול הצוות הרפואי תנסי לחשוב איך יראו חייך אם תאבדי את האמון בהוריך [הפסיכולוגים שבפווום מן הסתם יכולם להרחיב] את כותבת שלא בידיך הדבר אלא בידי הוריך אולי כדאי להמליץ להם לשוטט קצת באינטרנט ואולי אף לשאול במס' מקומות אני מניח כי מנהלי הרום יכתבו לך כי התנהגות כלפי אחיך בבית החולים אינה נאותה אם יהיה להם האומץ לכתוב גם שהיא מזיקה... אינני יודע , זה לא דבר טיבעי לאדם.... שיהיה בהצלחה עד שתוציאו אותו משם תגיעו לבקר כמה שיותר, בקשו פרוט והסבר לכל תרופה שנוטלים לו והפעילו שיקול דעת אם אכן צריך בת כמה את אחות יקרה?

תוציאי אותו דחוף !!!!

כשרוצים לטפל בבנאדם, הוא צריך לשתף פעולה, אם הוא לא רוצה, או שלא יכול, או שיש לו התנגדות כלשהיא לטיפול, אז זה לא המקום. למה הגיע למחלקה ? מה קרה? תקשיבו לו, אם הוא אומר שהוא יכול, ורוצה,אני מאמינה שצריך לתת לו צ'אנס נוסף. אני מכירה בחור קרוב משפחה, שבעלי נרתם לעזור לו, ואכן בשלב מסוים הוא החליט לצאת, וגם לנו נראה שהדבר טוב, אימו חתמה , והוא יצא. נכון שאמרו שהוא לא יוכל להתאשפז שנית. אבל אנחנו לא התכוונו להוציא אותו על מנת לאשפז. כשאנחנו ביקרנו בבית החולים בו שהה, הרגשנו כאילו אנחנו יוצאים מדעתנו, וזה היה למשך הביקור, אז אני לא יודעת איך חולים מבריאים שם. אם הרופאים צועקים, אז לא כדאי להשאיר אותו שם. אם הוא רוצה החוצה, תוציאו אותו אבל כמה שיותר מהר, שינסה. אם לא ילך, יש עוד בתי חולים בארץ, וכנראה עם רופאים נעימים יותר.

למה יש גולשים חסרי אחריות, שעונים תשובות "מהבטן" מתוך רגשות הזדהות כאלה ואחרים, בלי ידע מקצועי או הכרת המקרה? אתם לא חושבים שייתכן ולמטבע יש יותר מצד אחד (הצד שהוא תחושותיו הרגעיות של הנער)???

לאחות שלום את נמצאת בקונפליקט קשה. כל צעד שבו את ומשפחתך תנקטו לא יוכל להרגיע. אם תשאירו אותו במוסד תרגישו רגשי אשמה על כך שהוא רוצה לצאת ואינכם נותנים לו. אם תוציאו אותו תרגישו רגשי אשמה שאולי אתם הורסים את הטיפול ואת סיכויו לחזור לחיי שיגרה. אני לא ממליץ לפעול מתוך תחושת בטן כזו או אחרת. הפעולה צריכה להיות מקצועית ולוקחת בחשבון את כל המרכיבים שבסיפור, כולל הסיבות לאישפוז, ההסטוריה הטיפולית, המלצות הצוות הרפואי, וכמובן, גם התחושות האינטואיטיביות שלכם. במצב הקיים אתם זקוקים לגורם מקצועי בו תוכלו לבטוח שינחה אתכם מה כדאי לעשות. אני מציע להתחיל במוסד בו אחיך מאושפז. אתם לא הראשונים שמתלבטים בבעיה כזו ואנשי הצוות מודעים לכך. בקשו שיחה עם מנהל המחלקה והסבירו לו את הלבטים שלכם. אימרו לו שקשה לעמוד מול בקשות אחיך להשתחרר ותשאלו, מחד, מדוע כדאי להשאירו למרות התנגדותו, ומה המחיר אותו הוא ואתם עלולים לשלם אם ישאר או אם ישתחרר. במידה והתשובות שתקבלו במחלקה לא מספקות אתכם ניתן לפנות לייעוץ מומחה חיצוני. תגובות הקוראים להוציא אותו מייד מובנות וטבעיות. קשה לשמוע על אדם שהוכנס למוסד סגור, גם אם זה במחלקה פתוחה. מצד שני אנחנו שומעים בפורום את קצה קצהו של הסיפור וסביר להניח שיש כאן תהליך ארוך טווח לעבר ובעל משמעויות ארוכות טווח לעתיד. כאשר הריקמה כל כך שברירית ומורכבת צריך להיזהר מ"שליפות". צריך לפעול מתוך שיקול דעת, והכי חשוב, באופן הטוב ביותר עבור אחיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחות שלום רב, מכבתך מהול בחרדה ומצוקה רבה. את ומשפחתך מצויים בקונפליקט בו לא רק אתם שותפים אלא גם אנשי מקצוע שנחשבים ל"יודעי כל", לפחות בתפיסה, וזה מקשה על קבלת ההחלטות. כפי שד"ר קפלן כתב, גם אני חושבת שאין זה נכון להישמע רק לתחושות הבטן. ברור שהאהבה שלכם אל הילד תביא אתכם להקל עליו את הצב הריגעי בכל צורה שהיא, אך אתם עלולים לחוש אשמה על כך מאוחר יותר. נראה שאתם זקוקים לדמות מקצועית מוסמכת שתוכלו לבטוח בה. אם אינכם מסוגלים לעשות זאת עם אנשי המקצוע הנמצאים במחלקה של אחיך, אני חושבת שכדאי היה להביא איש מקצוע חיצוני וייסייע לכם בהערכת המצב, ובפתרון הקונפליקט. חשוב שלא תישארו עם התחושות הקשות והבילבול הנוראי הזה לבד. אתם זכאים גם לתמיכה וטיפול משפחתי במסגרת המחלקה שבו שוהה אחיך. זה כדאי ורצוי. תחזיקו מעמד, אני יודעת שזה לא קל להיות במקום שאתם נמצאים בו, אבל אתם גם יכולים לנסות ליצור קשר עם הורים נוספים של ילדים במחלקה ולשתף בקונפליקטים שלכם, ולשמוע פתרונות של הורים אחרים. בברכה, טלי פרידמן

אין כונתי דוקא למקרה ספציפי זה אלא בכלל מומלץ מאד ללכת בעקבות האינטואציה מסכים עם ד"ר אורן וע"כ גם עם ד"ר פלד שיש לקבל תשובות מ ל א ו ת ל כ ל השאלות בביה"ח יחד עם זה נראה כי טיפול יצטרך לקבל במקום אחר - לאור הודעתך בלבד!! אנשים לא משתנים ולשקם קשר הרבה יותר קשה מלהתחיל קשר

נראה שאין לכם קשר טוב עם הצוות לא ברור לי מדוע ד"ר אורן צודק - פני ישר למנהל המחלקה מגיע לך לדעת את כול השיקולים ולקבל את כל ההסברים היכן הוא מאושפז? את רוצה תווך - עזרה לקשר עם המטפלים הצוות? אשמח לעזור (בהתנדבות) צרי קשר איתי (בלחיצה על שמי בדף הפורום - הטלפון הנייד שלי שם) ועם יהיה צורך אדבר איתם - אני יכול לפנות למנהל המחלקה בשבילך