אומרים זה עוד נגמר טוב....

מיהודי קשה יום שהתגורר ביפו. שלושה ילדים נלקחו לו לאימוץ. הטענה העיקרית היתה אי שפיותה של האשה. ולכן עקב בטלנותו הוא, בנוסף לכל הצרות, נבצר ממנו לראות ילדיו. וכתוצאה מלקיחת ילדיו אלו, הגיעו לבית הדין הרבני והתגרשו. הוא התמים, חשב להינשא מחדש עם אשה יותר "שפויה", וכך יוכל להקים ביתו מחדש, ולפחות להנות ולרוות נחת מצאצאיו שיבואו לו מאשה חדשה. כך עשה. ואכן נולדו לו ילדים חדשים. ושוב הגיעה העו"ס מהעיריה לביתו. אשתו לא משלה ברוחה כאשר העובדת סוציאלית ה"המסורה" איימה בהוצאת הילדים מרשותה של האם לאימוץ. כששמעה זאת זאת האם / האשה ונזכרה בצערו וסבלו של בעלה, תפסה כסא שעמד במקום ואמרה בקול "הסתלקי מביתי בזה הרגע" העו"ס אכן הסתלקה. וכשבוע לאחר מכן בהיות הבעל / האב עובד לילה, הגיעה ניידת למקום העבודה, הוא נתבקש ונשאל אם יהיה מוכן להצטרף כי יש צו אשפוז בכפיה על אשתו. ואז אז החלו העניינים להסתבך. כשהאשה שוחררה משם זה היה בהתחייבות שהיא תבוא מידי יום למקום. ואז כשהיא שוחררה היא היתה כבר במצב שלא הצליחה לתפוס כוס תה בידה. וההליכים המשפטיים החלו. אז עדיין לא ידעה פקידת הסעד על התינוק הקטן שנולד זה לא מכבר שהוא עם בעיה וסיבוך בריאותי, משנודע לה מכך אז הוא כבר היה מיותר לאימוץ... מה שקרה מכאן ואילך בתקופה דיי קצרה נשמע כנלקח מהסרטים. האב שמוצאו מבית דתי פנה בצר לו אל מקורותיו. העניין נסחב גם בשל סיבוכי בריאותו של הילד. ומדיון משפטי לדיון משפטי התנהל במקביל סידור מצד אחר... וממש ערב הדיון בו היה אמור השופט להחליט... המריאו שלושת הקטנים לניו יורק. שם הם מאומצים על ידי אנשים אוהבים, משפחה חמה, מקרובי משפחתו של האב, בקהילה היהודית והחמה שבמונסי. כשכבר לא היה עניין בילדים שהוברחו, ירד הלחץ הפסיכיאטרי גם מהאשה / האם המסכנה. כך ניצלה משפחה שלימה. ההורים נוסעים מאד הרבה לארה"ב נפגשים עם הילדים, ומה שניתן להציל הצילו. אבל... עוד קטע מעניין. ממש מספר שבועות אחרי יציאת הילדים לחו"ל, מקבל האב טלפון מבחור כבן 18 פלוס. בקיצור מדובר בבנו מהאשה הראשונה. שלא הצליח לפתוח את תיק האימוץ בשל היותו יחד עם אחיו ואחותו הצעירים שהם עדיין לא מלאו להם 18. הוא ניסה דרך 144 לאתר את הוריו. כי הוא זכר את שם משפחתו המקורי. משאלתו עלתה בידו למרות שם המשפחה שהוא דיי נפוץ. אז גלגולי משפחה. סיפור אחד שיחסית הסתיים בטוב.

עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטריית כתבה בשנת 1995 מדריך להגנה מפני תקיפה פסיכיאטרית. על הכלוא להתייחס לעצמו כאסיר שזכויות האדם שלו מופרות. על הכלוא להמנע מדו שיח עם הצוות שכן כל דבר שיאמר יתפרש כ"סמפטום" לשגעון ולקיים את הדו שיח על מצבו המשפטי- להבהיר שכליאתו לא חוקית. בקרוב אסביר יותר ואפנה למקורות המתאימים. ערכת העזרה הראשונה חוברה על ידי חגי אביאל ואני מביאה כאן את תמציתה + תוספות שלי. על הכלוא להגיש ערר על אשפוזו הכפוי ובערר נימוקים. הכלוא יכול להרגיש חופשי להתנהג משוגע - שכן החוק קובע שיש לכלוא אותך רק אם אתה מסכן את עצמך או זולתך- מחלת נפש אינה עילה לכליאה על פי החוק. על הכלוא לנהל תרשומת של הפרות זכויות שנעשות ביידי הצוות. אם קושרים אותך- רשום- שעה ומי שביצע זאת. אם מכים אותך- רשום ותעד. תעד את תחושותיך- חוסר האונים- ההשפלה- הביזוי והחילול. יבוא יום ואולי תתבע והרשימות האילו ישמשו אותך בבית המשפט. ערער לבית המשפט המחוזי . ואל תפחד להיות אתה עצמך. אם יפרשו את התנהגותך כ"שגעון" זה יפעל נגדם- האם במדינה דמוקרטית כולאים אדם על פי התנהגותו?