שאלה דחופה לד"ר !

שלום , אחי נמצא במחלקה פתוחה לנוער בבי"ח ( זאת לאחר התפרצויות של אלימות ושל שבירת חפצים בבית שכנראה ומקורה בחרדה גבוהה - סיפור ארוך ומאוד כואב של שנה וחצי של סבל שהלך והחריף ) . שחררו אותו ליום אחד לבית וכאשר הגענו הביתה הוא כאילו והתנקם על כך ששמנו אותו במקום כזה ( הגיע לשם בכפיה ) והיה פשוט נורא . אמי הזמינה אמבולנס שלקח אותו בכוח חזרה למחלקה ושם כיוון שהוא הפר כללים של יציאה לבית הוא הוכנס למח' הסגורה ולא באנו לבקרו . העלו לו את המינון התרופתי ( זיפרקסה : 10 מ"ג וסרוקסט : 1 כדור אשר הוא לוקח אותם בלילה ) והוא גם כל פעם חושב שאולי זה יפגע בו מוחית . קיבלתי ממנו שיחת טלפון בו הוא ממש בכה ואמר כי הוא מבקש סליחה וכי הוא הרגיש פחד ובגלל זה הוא עשה את מה שעשה בבית . הוא שאל אותי אלף פעם אם התרופות האלו לא יכולות להזיק לו או לפגוע בו , הוא גם מסתכל על הלימודים שהוא מפסיד ושואל אם זה לא יפגע בחיים שלו .חזרתי שוב ושוב שלא והמטרה שהוא נמצא במקום כזה היא אך ורק לעזור לו שכן לנו בבית אין את הכלים להתמודד עם החרדה שלו . הוא אומר לי כי הוא מרגיש שאמי שונאת אותו וכי הוא בודד שם . אמרתי לו שכולם אוהבים אותו אך כועסים מאוד על ההתנהגות האחרונה שהייתה לו ורוצים לעזור לו לחזור לשגרת החיים הנורמלית . שאלתי היא האם אני צריכה להיענות לו ולבוא לבקרו . הוא נער מאוד חכם ומניפולטיבי ( עובדה כי 3 שבועות הוא הצליח להערים על הרופאים במח' שהכל איתו בסדר ) . האם כל מה שהוא אומר לי עכשיו זה גם סוג של מניפולציה ? האם אחרי התנהגות נוראית כמו שהייתה לו ביציאה האחרונה לבית אנו אמורים לבוא ולבקרו ? עזור לי - מקווה שכמה ויותר דחוף .... תודה .

שלום קרן, אני מצטער לשמוע על מצבו הקשה של אחיך ועל ההשלכות הקשות שיש לכך על המשפחה כולה. נראה לי שמן הראוי להתייחס לשני דברים: (א) מה שאת מכנה חרדה ו-(ב) האם לבקר את אחיך. לגבי הנושא הראשון, אחיך התנהג באלימות ובכך היווה סכנה לסביבתו. זו גם הסיבה שהוא אושפז בכפייה. פסיכיאטרים די חוששים בשנים האחרונות מאשפוז בכפייה ואם הם עשו כן - ואת גם מתארת התפרצויות אלימות של אחיך - כנראה שהיה מקום לכך. מדובר, אם כן, באלימות שיש בצידה סכנה. העובדה שהיא כן או לא נגרמה ע"י חרדה אינה רלוונטית לצורך הדיון. לגבי הנושא השני, בהחלט הייתי ממליץ לבקרו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם בכלא אסירים זכאים לביקורים. האשפוז הפסיכיאטרי הוא חוויה קשה מאוד ואחיך זקוק לכל תמיכה אפשרית מצד הקרובים אליו. נכון שהוא עלול להיות מניפולטיבי כדי להיחלץ משם, אך זה רק אנושי. הוא מתנהג כמו חיה שכלאו אותה והיא רוצה לצאת, אלא שכעת באמת ככל הנראה קשה לו לשלוט בעצמו ולשם כך הוא מקבל טיפול. מבחינה פסיכולוגית, חשוב להסביר לו שהאשפוז אינו עונש ואני מציע להיעזר בפסיכולוג ו/או בעובדת הסוציאלית שאמורים לטפל בו במסגרת המחלקה. לסיכום, המסר הוא קבלה מלווה בהגבלה. אחיך מתפרץ, יש לו התקפי אלימות, הדבר מבטא התרפפות בגבולותיו הפנימיים, ביכולת שלו לשלוט על עצמו ועל כן הוא זקוק להצבת גבולות מבחוץ, גם בהתייחסותכם אליו וגם ע"י האשפוז. אין זה אומר שחדלתם לאהוב אותו ולכן עליכם להמשיך לבקרו תוך שיתוף הצוות המטפל בקשייכם. הייתי ממליץ גם ליצור קשר עם סניף אנו"ש במקום מגורייך כדי להיעזר במשאבים שהם מציעים, כולל הכרות עם משפחות שיש להם פגוע נפש וסלילת הדרך חזרה הביתה לאחר האשפוז. לגבי התרופות שהוא מקבל - יש להבהיר לאחיך שאין להן כל נזק ולא נעשה כל דבר בלתי-הפיך. ברור שיש להן תופעות לוואי, אך כשמצבו יוטב והמינון יופחת או יופסק, הן תיפסקנה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין