לד"ר רובינשטיין-בעניין חלומות

הי, קראתי את התשובות לאסתר ולהרה, ואני דוקא שמעתי שהעניין הפוך כלומר, בשלם ה"רם" אנחנו דוקא איננו חולמים דבר ואף מאבדים קשר עם תת המודע (חוויה המזכירה במקצת חוויה של מוות). אני מניחה שהמידע שלי מוטעה או שלא הבנתי אותו נכון או שלא היה נהיר דיו לפני 5-6 שנים שנאמר לי (התעניינתי מסיבות פרטיות שלי בשינה וההפרעות בה). ועוד דבר, אני זוכרת המון מהחלומות שלי בצורה חזותית, קולית ואף תחושתית (פחד, עצב, בלבול... וכיו"ב), אך בכל זאת אני משתמשת בהדחקות כמנגנון הגנה . מה גם שלצערי איני מסוגלת להדחיק דוקא את הדברים שציינת: הסטטיסטיקה של תאונות הדרכים והסכנה הנובעת מהמצב הבטחוני! עכשיו, אני לא מנסה לומר שאתה לא צודק. סתם מנסה לחפש ביני לבין עצמי את הקשר בין חוסר היכולת להדחיק את הדברים האילו לבין העובדה שלשניהם לצערי יש לי קשר מר.

אני מצטרף לרז בשאלה: מאיפה לקחת (ד"ר רובינשטיין) את ההנחה הזו שמי שזוכר את חלומותיו, הוא עשיר מבחינה פסיכולוגית. זו תזה שלך או של מישהו אחר ? נדמה לי שזו היא קביעה קצת יומרנית ולכן אני מתעניין על מה היא מבוססת . יום טוב חלומות פז ביי

במקום להסתמך על מה ששמענו פה ושם, עדיף לקרוא חומר של מומחים בתחום. ספרון קטנטן בעברית של מומחה מהשורה הראשונה בארץ יבהיר את העניין: "שיחות על שינה וחלימה" של פרץ לביא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. אי-זכירת חלומות הוא מקרה פרטי של הדחקה - התפיסה בדבר מנגנוני הגנה בכלל היא תפיסה פסיכואנליטית שלא ניתן להפריכה או לאוששה באופן מדעי. ייתכן שאדם מדחיק בתחום אחד ולא ידחיק בתחום אחר. פרויד כינה את החלום "דרך המלך אל התת-מודע" ועל כן את הטענות בדבר עושר פסיכולוגי יש להפנות אליו. שאלה לא פחות מעניינת היא על מה המהומה, או במילים אחרות, מה תשובתי, שבסה"כ החמיאה לאסתר, הפונה המקורית, עוררה אצל מי שהיא עוררה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין