אני בבעיה...

כבר אין לי כוח לכלום, אין לי כוח לקום מהמיטה או סתם לדבר עם מישהו כאילו החיים שלי נעצרו. יש לי בעיה עם אוכל, אני יודעת שאני לא אוכלת מספיק, אבל באמת שלי זה לא מפריע ובכל זאת זה חלק נורא קטן בחיים, ודווקא אותו אני לא רוצה לשנות ודווקא אותו אחרים כן רוצים. איך אני אמשיך ככה? אין לי כוח לכלום, מן ריקנות כזאת שהייתי נותנת הכל בשביל שתעלם. דווקא כשאני רוצה שיניחו לי, שאוכל להיות קצת לבד, אז נזכרים כולם להתיחס וכשאני רוצה איזשהו יחס, תשומת לב, אז היא תמיד שלילית וזה תמיד נגרר למריבות בעיקר על אוכל. יש למישהו עיצה מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש קצת יותר טוב? עדי

עדי, לכתוב על האוכל שזה חלק נורא קטן בחיים זו ה-כ-ח-ש-ה! למה? כי אם לא אוכלים כמו שצריך לאורך זמן, בסוף אין חיים... ואולי לזה את חותרת באופן לא מודע? מאוד הגיוני שאת נושא האכילה את לא תרצי לשנות, אבל הסביבה כן... כתבת בעצמך - לך זה לא מפריע... אבל הסביבה רואה שמשהו לא בסדר. ביו אם הם מבינים שהאוכל הוא הבעיה, ובין אם לדעתם האוכל הוא סימפטום למשהו אחר. תנסי לעשות אם האנשים שסביבך דברים שלא קשורים לאוכל... באותן פעמים שבהן את מרגישה שאת זקוקה למעט יחס ותשומת לב, תהיי איתם תשוחחי איתם אבל בלי להזכיר את נושא האוכל... למרות שזו גם הכחשה מסוג מסויים. עדי מה יגרום לך להרגיש יותר טוב? הקשר שלך עם עצמך או הקשר שלך עם הסביבה? ברור ששניהם צריכים להיות בריאים... אבל עכשיו, כששניהם לא משהו, מה יותר חשוב לך?

הרה, יש בזה משהו... עדי

הרה שלום, ברור שהקשר שלי עם עצמי חשוב לי יותר, אבל שני הקשרים גם עם הסביבה חייבים להיות ביחד, מקבילים, אי אפשר גם לחיות חיים נטולי קשרים עם אנשים מבחוץ כרגע, גם הדברים שעושים לי טוב אני לא מסוגלת לעשות, כי אין לי כוח ואין לי חשק לכלום. עדי

שלום רב, תכנית גמילה יכולה לסייע, כשבתוכה הרבה דברים של עשייה שחיוביים לך, אבל גם סנקציות שאת מקבלת מראש לכבד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם