על סף יאוש

בת זוגתי (לא נשואים) נכנסה להריון לא מתוכנן ולאחר לבטים קשים הוחלט לבצע הפלה. מאז שהחלטנו לעשות זאת והעסק הפך למוחשי התחלתי לקבל ממנה יחס עויין. ברצוני לציין שתחילה החלטנו לא לעבור את התהליך הנ"ל ואף חשבנו למסד את הקשר שהנו בן מספר חודשים. הקשר התחיל באהבה גדולה מאוד שנינו הרגשנו שמצאנו את אהבת חיינו אולם עתה משאנו עוברים את התהליך הדברים נראים קצת אחרת ,אני מרגיש כל הזמן כאילו היא כועסת עליי באיזשהו אופן אם כי לא באופן מובלט ולא מתנערת מלקיחת אחריות גם כן על המעשה. הבעיה הגדולה שלי היא להבין האם יש לקשר הזה סיכוי להימשך גם לאחר שההפלה תתבצע ,האם היא "תשנא" אותי ? מה לעשות במצב כזה ? אני חייב עזרה דחופה בנושא כי אני על סף יאוש ואבדון

הייתה לי פעם חברה, שהחבר שלה התלבט לגבי מיסוד הקשר בסיטואציה כזאת ולאחר מכן החליט שהוא לא רוצה שהתינוק תהיה הסיבה לכך, מה עמדתה של חברתך בנושא? אגב אותה בחורה לא סלחה לאותו בחור על כך והאשימה אותו באיבוד תינוקה, גם אם היו מתחתנים זה תמיד היה ברקע...הם נפרדו באוירה צורמת ואיבה הדדית. המעשה הוביל מצידה לשנאה ותחושת נקם. זו דוגמא למקרה שאני מכירה אבל זה בטח קשור לאותם אנשים המעורבים. אולי תתיעצו עם איש מקצוע כך שתהיו שלמים עם ההחלטה ותהיו מודעים לצדדיה היבטיה ולרצונכם השקול והאמיתי ולא כתוצאה מבהלה. מירב

אני מבין את מצוקתך ואת מצוקתה של בת זוגך הטרייה, אך ייאוש ואשמה הם שתי מוטיבציות גורועת ביותר לקבל בהם החלטה, בייחוד בסדר גודל כזה. ולמרות רגשי האשמה שאתה מעביר, בולט בך גם צד רציונאלי המודע לאחריותה של בת הזוג בהריונה. הקשר צעיר מכדי לדעת האם יש לו עתיד וכשהוא נבחן במצב המשברי הראשון, הדברים כבר נראים לך קצת אחרת. אתה גם מתאר תנודתיות גדולה מאוד בתוך זמן קצר מאהבה גדולה מאוד לפני כמה חודשים ועד לספקות שנוצרו באשר למיסוד הקשר עם המחשבה על ההפלה. ייתכן שבת זוגך אכן משדרת עוינות, ואז כדאי ללבן איתה את הדברים ולהבהיר לה שתעמוד לצידה ולא תעזוב אותה, אך לא כדאי למסד את הקשר מתוך אילוץ. קיימת גם אפשרות שאתה מפרש את התנהגותה כעויינת בגלל רגשי האשמה השזורים לכל אורך פנייתך. אחד הדברים שיכולים לעזור לך "לנבא" אם הקשר יצליח הוא העבר שלך והעבר של בת זוגך בקשרים קודמים, עד כמה הם היו יציבים, כמה זמן הם נמשכו, האם אפיינה אותה גם אותה תנודתיות שאתה מתאר? בכל מקרה, הייתי ממליץ לא לקבל החלטה על מיסוד הקשר מתוך אילוץ או רגשי אשמה. קיימת גם אפשרות לפנות לייעוץ זוגי באחת התחנות לטיפול זוגי של האגודה לטיפול משפחתי במסגרת מה שקרוי הכנה לחיי נישואין וקיימת גם אפשרות שתלבן את הדברים בתהליך קצר של שיחות עם איש מקצוע כדי לקבל החלטות בצורה מאוזנת יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הייתי רוצה לחדד קצת את המצב : אני דווקא מעוניין במיסוד הקשר והמשתמע על כך לגבי ההפלה. היא בהתחלה גם כן רצתה מאוד אבל גורם כלשהו (חיצוני וקרוב מאוד ללבה) גרם לה לשנות את ההחלטה ולהבין שזה לא ריאלי במצבנו. המכשול העיקרי כאן הוא כסף לפחות בהתחלה זה היה כך ,כרגע משנפלה ההחלטה נראה שמניעים נוספים נכנסו לתמונה כתוצאה ישירה מההחלטה , נראה לי שנכנסו למבוי סתום מצד אחד ומצד שני אני לא מוכן לוותר עליה בשום אופן כלומר אם אני נאלץ להתמודד עם ההפסד אני מעדיף למות ,פשוט כך. זו האהבה השניה הכי חשובה לי בחיים ולקח לי המון זמן למצוא את החצי השני שלי ,האהבה הראשונה שלי מתה והיא לא אהבה רומנטית אלא משפחתית, אז אולי כדאי לי למות וזהו ,כמה אפשר לסבול את תחושת האבדן של אנשים שאתה הכי אוהב ? מה עוד יניע אותי להמשיך לחיות ? כסף ?! מה ?

קודם כל בחור לא ציינת את גילכם שזה דבר חשוב. אבל באופן עקרוני. החברה עוברת דבר לא קל בכלל. יש לי שאלה. ההסכמה היתה של שניכם או שהיה מן אילוץ???? אם זה לא מתוך אילוץ או לא מתוך אילוץ. אז אתה צריך ליהיות לצידה כל הזמן. לשאול מה היא צריכה. לתת לה יד שצריך. שהיא לא תרגיש שהיא עוברת את התהליך לבד. כי אם היא תעבור לבד את התהליך. אז כבר אני אומר לך שחבל לך על הזמן. ואתה צריך לדבר איתה ולא לתת לה לשמור דברים בבטן. כי שמירת דברים בבטן זה מתכון להתפוצצות רגשית. ואפילו להריסת קשר, וזה נכון לא רק במקרה הזה. אני יודע שגם אתה אתה במצוקה כי לא ציפתה שזה יכול לקרות. אבל זה בכל זאת קרה. אתה צריך להגיד לעצמך שטעית ועל טעויות משלמים. אתה צריך להשתדל. זה עדיין לא מבטיח שהקשר ימשיך אבל זה הוגן כלפיה. בקשר למה שיקרה אח"כ זה תלוי בה איך היא תרגיש אם זה. הדברים שיכולים לבוא לטובתך זה היחס שלך כלפיה. לכן תשתדל ותראה מה קורה אח"כ ותמיד תזכור את זה בתור לקח. אין לך מה לחשוב מחשבות אובדניות. אם זה לא ילך יהיו אחרות. ובפעם הבאה תזכור סוף מעשה במחשבה תחילה איתן