זקוקה לעזרה

שלום, אני על סף התמוטטות עצבים, החיים שלי מתפרקים, אני חוזרת על אותו הרס עצמי על אותן טעויות, אני לא יכולה לסלוח לעצמי יותר, הלוואי ויכולתי למות ברגע זה ממש. יש לי פסיכולוגית אבל היא נסעה לשלושה שבועות. בשבועות האחרונים אני שוקעת אז לא הגעתי לפגישה האחרונה, כי נתקפתי תחושת חידלון ואפאטיות והיא כועסת עליי ובכלל לא רוצה לדבר איתי בזמן הקרוב. לחברה שלי נמאס ממני לשמוע שוב ושוב כמה אני מתייסרת וכועסת על עצמי על פגיעה שלי בעצמי. להורים שלי לא אכפת. אני לא יכולה לסבול את עצמי למה אני עושה את זה לעזעזאל?????!!!!!למה אני מאבדת ברגעים מסוימים שליטה לא חושבת על התוצאות לא חושבת על ההשלכות כאילו הרגע הבא לא יגיע כאילו שאני לא אתחרט ו"אוכל את עצמי" על זה נמאס לי מהחיים!!!!! אני לא מצליחה לשנות את הדפוס הזה, אני תמיד מבטיחה לעצמי שאני לא אגיע למצב הזה, לכאב והחרטה שאחרי שאני עושה את זה, זה מתרפא זמן עובר ואני שבה לעשות את זה, עברו חודשים הפכתי את חיי , שיניתי את חיי והכל חזר לקדמותו, המלכוד הזה!!!למה אני חוזרת אליו, הייאוש הנצחי, השגעון הטירוף החולי התסכול הונדליזם אני שונאת את עצמי אני שונאת את העולם ואת החיים. שאני אמות כבר. אין לי לאן לברוח ואין מי ומה שיציל אותי. עצוב.

דלית, אכן עצוב... אני מעדיפה שלא להגיב בנושא הפסיכו'... ומי שמכיר - יודע. חשבת על האפשרות, במקביל לטיפול פסיכולוגי לפנות לפסיכיאטר? כמה זמן את בטיפול אצל הפסיכו'? למה את פוגעת בעצמך? אני חושבת שאת הסיבות את יודעת... בשביל הכאב? בשביל להרוס את עצמך? למה את חושבת שלהורים שלך לא אכפת? (בת כמה את?) את לא צריכה לברוח... כי הבעיות ירוצו אחרייך... הן עקשניות. את צריכה - עם תמיכה של הפסיכו', לעמוד פנים אל מול הפנים מול הכאב האמיתי, שאותו כנראה מסתירה ע"י הפגיעה העצמית... כי רק ככה תוכלי לשנות באמת את מה שדורש שינוי.

שלום דלית, כאבך נוגע ללב ובולטים בו האשמה עצמית על כך שאת מרגישה רע, תלות עצומה בסביבה - כרגע באופן ספציפי בפסיכולוגית שעזבה לשלושה שבועות - וחוסר יכולת להיות חברה של עצמך. את לא כותבת דבר חוץ מזה. אינני יודע אם את נעזרת כעת בטיפול תרופתי, בנוסף לשיחות אצל הפסיכולוגית. אם לא, למרות שאינני חושב שיש להקל על הסבל המיידי בעזרת טיפול תרופתי בכל מצב ויש מצבים בהם הסבל יכול לשמש מנוף, מוטיבציה, לשינוי - נשמע מדברייך שקודם כל, את זקוקה לטיפול בסימפטומים הדיכאוניים. עצתי לך היא לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני. אם את מקבלת טיפול כזה, אולי יש מקום לפנות לפסיכיאטר על מנת לערוך שינוי בטיפול התרופתי או להיוועץ בפסיכיאטר אחר. מסר אחד קטן שאולי יעזור לכולנו: את בטח כתבת את הדברים כשהרגשת הכי רע. ההרגשה הרעה אינה נשארת כל הזמן באותה רמה ולפעמים הנסיונות להילחם בה מגבירים אותה. משל למה הדבר דומה? לאדם המתקשה להירדם והוא מתאמץ לעשות כן - אין ספק שהוא מפחית אם לא מאפס את סיכוייו להירדם. הידיעה שיוקל, ולו במעט, תוך כמה שעות עוזרת באופן זמני וחלקי. אני בהחלט חושב שטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני מתאים יוכל לסייע לך, אך לשם כך דרושה סבלנות הן משום שעד שהוא משפיע חולפים כמה שבועות והן משום שהתאמת התרופה היא דבר אינדיבידואלי מאוד ויש לפעמים צורך לעבור את התהליך מספר פעמים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט