ילדים בגירושין

אנו בהליכי גירושין ולמעשה אני מחוץ לדירה כחודשיים וגר במרחק של 15 דקות נסיעה מילדיי (בת 6 ובן 3). הילדים נשארו עם האם בדירתנו ולא לקחתי כלום מהדירה. הליכי הגירושין סבירים ללא עורכי דין וההסכם עומד להיסגר בקרוב. אין ביני לבין אם ילדיי עוינות גלויה אלא יש שיתוף פעולה בכל הקשור לילדים. הילדים מתארחים אצלי פעמיים בשבוע וחוזרים לישון בבית אימם (עפ"י המלצת בעלי מקצוע). בשבועיים האחרונים הפרידה ממני, האב די קשה. הם אומנם לא בוכים אך קשה להם להיפרד ממני והם לא מפסיקים לחבק. בתי מבקשת שאישאר לישון בבית ובני נצמד אליי. כל סוף שבוע שני הם ישנים אצלי ואני מחזיר אותם לבית אימם במוצא"ש. פסיכולוגים יעצו לי להיפרד מהם ליד הרכב ולא לעלות לדירה אך זה לא עוזר ולדעתי זה קשה יותר כי נפרדים בחוץ לעומת בתוך הבית. ברצוני לדעת מבעלי מקצוע באתר זה ומאנשים עם נסיון דומה לגבי דרכים אפשריות לפרידה אחרי הביקורים שיקל על הילדים. סה"כ הילדים מאושרים ופתוחים לסביבה והשפעת הפרידה לא ניכרת במיוחד אך אני מרגיש שהאסימון נפל והם מתחילים לעכל ומעונין להקל עליהם כמה שיותר. תודה דודו

שלום דודו אני עצמי גרושה, אם לבן בוגר מאוד. מעולם לא חוויתי קשיי התנתקות של ילדי מאביו, ולעולם לא אדע אם אכן היו כאלה. ייתכן מאוד שהבן שלנו כלל לא עבר חוייה קשה בהתנתקות, למרות שכשהתגרשנו הוא היה בן 4-5. אני נוטה להאמין כי באינפורמציה כזו של חויית ניתוק ,בעלי לשעבר לא שיתף אותי- , ומייחסת זאת לעובדה כי התקשורת היתה גרועה מאוד בינינו. את ההקדמה הזו אני עושה בכוונה, כדי שאתה, עם תיקשורת טובה בינך לבין אם ילדיך, אולי תוכל לשפר את המצב. ככלל, אם האמא מודעת לבעייה , זה כבר טוב. הייתי מציעה לך ולאשתך- לנסות, שהפרידה הפיזית של הילדים ממך תהיה לשם שינוי ליד הבית בו אתה מתגורר. הרעיון הוא שהאמא =אשתך היא זו שאוספת אותם ממך, עם הרבה שמחת חיים, ועליזות- גם אם זה "משחק". כשילדים רואים פנים שמחות של הורים- גם הם פחות עצובים. (זה קשה...המשחק הזה....אבל ) אני מאמינה כי אם לאשתך ולך יש "דיבור", היא וודאי תהיה מוכנה להתאמץ ולסוע רבע שעה לקחת את ילדיכם המשותפים לטובת העניין ולו רק לשם הנסיון. ואם זה יצליח, אפשר יהיה להפחית בהדרגה ולעשות זאת אחת לשבועיים, עד שהילדים יתרגלו למצב החדש שלאבא יש בית, שהוא אחר מהבית של אמא. אני מקווה שיחול שיפור. נ.ב. קח בחשבון שעוד צפויות הפתעות, וקשיים.... אני מאחלת שאפשר יהיה להתגבר על הכל. כל טוב ש נ ה ב

שלום דודו, הילדים שלך מתחילים עכשיו לעכל את הפרידה. קשה להם כאשר אתה הולך, הם מבינים כי לא תשאר איתם. ילדי היו כמעט בגילאי ילדיך כאשר התגרשתי ואחרי למעלה מ- 10 שנים, ולאור "גילם המתקדם", אני יודעת איך צריך היה לנהוג וגם בעלי לשעבר מנסה לתקן את שגיאות העבר. אתה נוהג לדעתי נהדר, קודם כל אתה מתיעץ עם בעלי מקצוע ואתה מקפיד לקחת אותם אליך באופן סדיר. הקביעות, הבטחון שתיקח אותם באופן סדיר, חשובים מאוד. לעמוד בהבטחות, לא להבריז, אפילו בתקופות של תחילת רומנים מסעירים, או עם כניסת אשה חדשה לחייך. מאחר ואתה גר קרוב אליהם תוכל ללכת לפגישות ולמסיבות בגן ובבית הספר יחד עם אשתך בנפרד, כדי שהילדים ידעו שאתם תמיד יחד בשבילם, למרות שנפרדתם. יש ספרים מצוינים בנושא הגרושים, תוכל להקריא לילדיך. אם יש בסביבתך עוד ילדים להורים גרושים, תפגיש אותם עם ילדיך, תראה להם שיש עוד משפחות דומות לשלכם. סבא, סבתא, דודים ובני דודים תומכים וחמים יכולים להעניק להם תחושת בטחון ויציבות. טוב שיש שתוף פעולה בינך לבין פרודתך, אתם מתחילים ברגל ימין, טובת הילדים חשובה לכם. עדיף להפרד בתוך הבית, הרבה יותר נעים מאשר בחוץ..... לא קל להיות ילדים להורים גרושים, ילדי יעידו על כך, אך עדיף מאשר לחיות בבית בו ההורים עוינים האחד את השני והאוירה קרה ומתוחה. אתה תשכיל לעשות ותמשיך להיות אבא קרוב, חם תומך ואיכפתי ועם הזמן אולי יוכלו להיות אצלך יותר מאשר קבעתם בהסכם, אתה ואשתך תוכלו להגיע לגמישות רבה יותר בנושא הטיפול בילדים. הילדים מאושרים ופתוחים לחברה והם ימשיכו להיות כאלה עם הורים חכמים ותומכים. למרות זאת כל ילד להורים גרושים נושא איתו פצע שאינו מגליד, אבל - כאלה החיים, לכל אחד מאיתנו משא משלו וכל אחד צריך לעבור מסע בחיים, עם התחלה זו או אחרת. לא יודעת אם עניתי על שאלתך, אך מקוה שעזרתי ולו במעט, נטע

שלום נטע הייתי אומרת שיש לנו ראש דומה. טוב- כשהנסיבות דומות, המסקנות דומות...... כשאני הייתי בהליכי גרושין, לא היה לנו אינטרנט ופורום....הלכנו לפי האינטואיציות.... סוף שבוע נעים לך ש נ ה ב

שלום רב, ההמלצה לא להפרד בביתם אלא לפני, בחוץ, בדירתך (כשאמא מחכה בחוץ) ועוד ואריאציות - היא הנכונה, בגיל הזה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם