דרך צבי -חרדת מוות!

איזה פחד! ראיתי לפני כמה דקות את התוכנית בערוץ שתים על המכון המשפטי באבו כביר, עם תמונות מזעזעות ורופאים שעובדים עם מתים (לפחות שניים מהם הייתי שולח מייד לאיבחון פסיכיאטרי - ומנהל המכון (היס) הודה שיש לו כישורי יחסי אנוש - בעייתיים משהו.). חוץ מזה אני לא אשתחרר מהתמונות האלו הרבה זמן. אני בחרדת מוות א ד י ר ה מה עושים? עכשיו אני בטח יפסיק לאכול דגים , אחרי שחזרתי לאכול אחרי חמש שנים. חשבתי שאני מספיק חזק ושאני חייב להתמודד עם תמונות כאלו. החיתוך של הגבר היה ממש מחריד וצילמו אותו מנקודת מבט של הראש ממש כאילו אתה מסתכל על הגוף שלך עצמך , זה כאילו אני מת וחותכים אותי. אוף

זה באמת היה סרט קשה לצפייה. בשבילי זאת הייתה הפעם השנייה שראיתי אותו (כי זה היה שידור חוזר), ועדיין זה קשה בכל פעם מחדש להסתכל ככה בלי בושה למוות בתוך העיניים. לא סתם הם מצהירים בתחילת הסרט שהסרט מכיל קטעים קשים לצפייה ... אולי עכשיו אתה יודע שיש דברים שאין באפשרותך להתמודד איתם, ורק להימנע מלצפות בתמונות כאלו שוב, על אף הסקרנות (שכן זה מה שמושך את כל מי שצפה בסרט הזה). ומהצד הלוגי אני אגיד לך, ש.. אלו החיים. זה גוף האדם. בסך הכל בובת סמרטוטים. אין מה לשפוט את הרופאים הפתולוגים שעובדים שם. זה שהם עובדים עם גופות באמת יכול להיות קשור ליכולת הסוציאליזציה הלקוייה שלהם אבל מי אמר שלאיש מחשבים אין בעייה דומה..? ...:-))) חוץ מהצד המזעזע של חיתוך הגופות יש בסרט הזה גם הרבה מציאות כואבת, ילדים שסבלו מהזנחה והתעלמות מצד הוריהם ולא יכלו לשאת יותר את המצב , הורים אלימים שהורגים במו ידיהם את ילדיהם (תינוקותיהם, השם ישמור..), אנשים חסרי בית , הרוגי פיגועים ועוד היד נטוייה. יש בסרט התעמתות עם הצד המסריח האיום והכל כך כואב של החיים ועם זה למשל היה ל י יותר קשה להתמודד. אין ספק שייקח לך זמן לעכל את מה שעינייך ראו. אבל צריך להסתכל על הצד החיובי שבדבר- לפחות הסרט הזה ממחיש לך כמה החיים יכולים להיות הפכפכים ושצריך לנצל כל רגע ולהנות מהם כי מי יודע מתי נלך גם אנחנו...?

את יודעת.. כשראיתי את הסרט הזה, תהיתי ביני לבין עצמי אם גם את רואה אותו. אולי היה כדאי שתיראי את זה כדי שתפסיקי להתייחס בכזה זילזול לחיים ולראות במוות כזה פיתרון נהדר. תאמיני לי.. אחרי שאת רואה את הגופות האלו מפוזרות להן שם כמו שקי תפוחי אדמה ומחכות שיד זרה תבתר אותן ותחטט באיברהן הפנימיים- היית אולי מקבלת קצת יותר פרופורציות למושג המוות וכמה בודד יכול להיות בן אדם - גם במותו.

שלום לרועד מפחד, בעיניי לפחות אנשים שמסוגלים להודות בכך שהם פוחדים הם הרבה פחות פחדנים מאנשים שאינם מסוגלים להודות בכך או אינם מסוגלים לחוש את הפחד. לדעתי, זה לא היה נורמאלי אלמלא היית פוחד. מנהל המכון לרפואה משפטית, שנאלץ לראות גופות מדי יום, אנשי החברה קדישא, רופאים כירורגיים ובעלי מקצועות דומים חייבים לפתח מנגנוני הגנה כדי לתפקד במצבים הללו. מנגנון ההגנה השכיח ביותר בנושא זה הוא בידוד (isolation) ובעזרתו המתבונן במחזות המפחידים הללו שם חייץ בין עולמו הריגשי ובין מה שהוא רואה, שכן אחרת לא יכול היה לתפקד באותם מצבים. אתה נשמע בחור רגיש שאינו נאלץ לראות מחזות כאלה השכם והערב לפרנסתך ולכן, ספציפית לגבי פחד זה בלבד, אני מציע לך לקחת את הזמן שלך, תגובתך נורמאלית לחלוטין ואולי הדבר היחיד שמטריד הוא שאתה מוטרד מדיי מפחד טבעי זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכותראפיסט פ