מיואש

שלום לכולם, אני בן 23 וסובל מזה כעשר שנים ממאניה דיפרסיה קשה. אני מטופל מזה כחמש שנים בערך ע"י פסיכיאטרים וטופלתי כשנתיים וחצי ע"י פסיכולוגית קלינית (מעולה). שום תרופה לא הועילה,ממש כלום-מים עם תופעות לוואי. אני לא יכול לנהל אורח חיים תקין (או בכלל) - לא חיי אהבה (או סקס),לא עבודה - מה שבעייתי עם הבזבוזים של המאניה. המחלה הורסת לי את החיים ואיני מסוגל להקל על עצמי בדבר. התחלתי טיפול הומאופתי לפני שלושה שבועות ואמא חושבת לקחת אותי לאיזשהו רב. אנחנו מנסים הכל - אך.... אני כבר ממש מיואש. הדבר היחידי שעוצר אותי מלהתאבד ולשים קץ לסבל ולכאב הוא התמונה שבראשי של אמא שלי אחרי שהיא מוצאת אותי מת או שמודיעים לה שהתאבדתי. אני לא בטוח כמה זמן רחמי אליה יחזקיו אותי חי ומתענה. (הזכרון הראשון שלי על הרצון להתאבד הוא מכיתה ג' או ד' ). שלכם, לירון

היי, אין לך שליטה על המצבים האלו? אתה מחפש פתרונות שיספקו גורמים חיצוניים...אתה לא יכול לחולל שינוי בעצמך? מה לגבי הרגלי תזונה נכונים או בהתאם לבעייתך? אולי כדאי להתייעץ עם נטורופטית. אולי תנסה לחשוב על עיסוקים מסוימים באותם זמנים שבהם אתה נתקף באותן תחושות קיצוניות, מה לגבי טיפול תרופתי לא היה יעיל? אתה מכיר את עצמך טוב מכולם ולכן אולי תוכל למצוא דרך ליצור איזון בחייך, תוך התבוננות בחייך ונפשך ומציאת הסיבות, תחושות, תפיסות שמביאות לחוסר האיזון. אני מניחה שייתכן גם שמדובר בבעייה פיזיולוגית או גם בבעיה פיזיולוגית שניתן אולי לטפל בה באמצעות תרופות. אגב יש מגוון של אפשרויות טיפוליות אז כדאי להיאחז בזה ולא להתייאש (מטפלים בגישות שונות, קבוצות טיפוליות, קבוצות תמיכה, רפואה משלימה,ריפוי בעיסוק, מדיטציה, יוגה...) מיטל

לירון, אני יודעת, שאולי השאלה שלי נראית לא כל-כך קשורה, אבל אתה יכול לפרט יותר על הזכרון הראשון של הרצון להתאבד? אין ספק שמאניה-דיפרסיה היא מחלה מתסכלת, אני רוצה להמליץ לך על הספר "נפש לא שקטה" מאת קיי רייטפילד ג'יימינסון. הכותבת היא פסיככיאטרית, שסובלת בעצמה ממאניה - דיפרסיה. מה דעתך לחפש קבוצת תמיכה? המפגש עם עוד אנשים, שסובלים מהפרעות וממחלות נפשיות יכול לתרום, בעצם הידיעה שאתה לא לבד.

לירון שלום אתה כותב על טיפול אצל פסיכולוגית מעולה. מזה אני מבין שהטיפול עזר לך אבל שאינך נמצא היום בטיפול פסיכולוגי. במצבים שאתה מתאר אתה זקוק לטיפול כעת ולא רק באמצעות כדורים. יתכן שעם הזמן ימצאו את התרופה והמינון שיעזרו ברמה הביולוגית, אבל אין תחליף לשיחות. הצעות המשתתפים לגבי קבוצת תמיכה ומסגרת חברתית יכולות בוודאי גם לעזור. בהצלחה ואל יאוש ד"ר אורן קפלן

לירון אני בהחלט מבין אותך ומזדהה איתך . ואנחנו מכירים! אתה בטוח מנחש מי זה . (אל תפחד ותדאג ) אני מקווה שתמצא את העזרה שאתה צריך ומבין את מצוקתך , אני מנסה להתקשר אבל אתה לא עונה . מאחל לך את כל הטוב שבעולם . אתה בן אדם נפלא, ואינטיליגנטי בצוגה מדהימה . ובבקשה ממך אל תתאבד , אתה תחסר להרבה אנשים שאוהבים ומעריכים אותך כולל אותי . שלך תמיד (למרות שזה לא נראה ככה בזמן האחרון ) חבר