המפגש בין הצעיר הישראלי והצבא

המפגש בין הצעיר הישראלי לבין המסגרת הצבאית יוצר אינטראקציה יחודית. הצעיר,בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחרת (18-21) שרוי בעיצומו של תהליך חיפוש וגיבוש זהות,על הבטיו הביופסיכוסוציאלים. הוא מתחבט בפרידות הקשות ממגוון האוביקטים של עולם הילדות ונאבק על האוטונומיה שלו בתחום הקונפליקט המתמשך שבין תלות ועצמאות. תקופת גיל ההתבגרות נקטעת בצורה כפויה וחדה על ידי הגיוס לצבא.המסגרת הצבאית מכתיבה תשובות משלה למגוון הבעיות בהן מתחבט הצעיר. היא כופה עליו פרידות ומסגרות חדשות,מאפשרות לו עצמאות ואוטונומיה מסוימת במחיר הטמעות ותלות ראשונית,ודורשת קבלה של מרכיבי זהות בין כדרישה ערכית אידאולוגית או כנובעת מאופי השרות. כל זאת בצורה רבת עוצמה ובילתי מתפשרת. מפגש ייחודי כזה עלול להביא למצבי משבר שונים ומגוונים. בעיות הזהות: א. אידאולוגיה רשמית מול "אידאולוגית נעורים" : השרות הצבאי בישראל נוצק במסגרת ערכית קיומית: " צבא ההגנה לישראל". עם זאת ברמה הקונקרטית, מתורגמת האידאולוגיה הצבאית לשפה רישמית משלה,בצורה כופה ומוכתבת, והדבר קשה במיוחד לצעיר התוהה ומתחבט באשר לסוגיות ערכיות, ואשר עלול לנטות לעימות עם כל אידאולוגיה רישמית המוכתבת מלמעלה,ומעבר לעימות המהותי,נוטה לווכחנות לשמה ולשימוש בולט בשפה וז'רגון של בני גילו. השרות בצבא כערך קיומי,המצדיק את הוויתור על החופש האישי למען שרות העם והמדינה, מופנם אצל מירב הצעירים הישראלים. צעירים אלה לא יחוו את השרות הצבאי כאובדן מוחלט של חרותם ויוכלו גם להסתגל ולצמוח במסגרת הצבאית. צעירים אחרים לעומתם,המשוללים קבלה והפנמה ערכית כזו,עלולים לחוש תסכול רב עקב התחושה שחירותם נשללה והדבר יפריע מאוד ליכולת הסתגלות הצבאית. ב. אנונימיות מול שמירה על ייחוד אישי : המסגרת הצבאית דורשת הטמעות ואנונימיות של הפרטים השונים. ביטויים קונקרטיים לכך הם ההופעה האחירה במדים ונשיאת אמצעי זיהוי כמו דיסקית ופנקס חוגר. הזיהוי אם כן הינן על ידי מספר אחד בתוך רצף עצום של מספרים דומים. המתבגר בתקופה זו נוטה דווקא להבליט את ייחודו כחלק מעיצוב זהותו. נטיה זו עשויה להתבטא על ידי לבוש ייחודי,תספורת מתחוחכמת,סידור מיוחד של פינת מגוריו וכד, הגיוס לצבא כחלק ממעבר חד, מבטא קונפליקט זה בכל עוצמתו,כאשר הצעיר מעבר בחטף מעולמו המוכר בו מולו ניסה להגדיר עצמו ובתוך זמן קצר ניטלים ממנו סממני ייחודו והוא הופך לחייל מן השורה. מעבר זה עלול להיות קשה ומאיים ולהביא למשברים בדרגות חומרה שונות. בז'רגון הצבאי מוכר המונח " הלם בקו"ם "המתאר חייל נבוך, מבולבל ובוהה שאינו מסוגל למצוא את מקומו במסגרת חדשה. ואשר לנערות, עוד לפני זמו קצר טיפחו את הופעתן הנשית והנה משגויסו נכפית עליהן הופעה חיילית המטשטשת את הדימוי הנשי שכה שקדו עליו. הקונפליקט המתואר בין המסגרת הצבאית והדימוי הנשי מודש ביתר שאת בשלבי השרות הראשונים בטירונות,כשהנערה נדרשת להתאמן ב"חיילות" המזוהה באופן ברור עם מקצוע גברי. כל זאת על רקע המעבר החד והניתוק מהחממה הביתי,עם דרישות והקשיים הפיזיים,עלול להביא למצבי משבר שונים. ג. חוסר פרטים מול טריטוריאליות:מגורים,מקלחות,שרותים וחדרי אוכל משותפים מאפיינים את חיי הצבא ומביאים לפלישה אינטנסיבית ומתמדת לתחום הפרט, בתקופה בה מתרכז מאבקו של המתבגר לטריטוירה משלו,לפינה או לחדר בשליטתו המסודרים כראות עיני ולאפשרות לנעול את חדרו או את חדר הרחצה. החשיפה. לקבוצה מתקיימת בכל הרמות ואים אפשרות להמנע ממנה. היא מאיימת במיוחד על צעירים רגישים ומופנמים המתקשים להסתגל לחיי החברה. הקבוצה מזהה במהירות את המתקשה להסתגל והחלש. כחלש הוא הופך מוקד להשלכת החולשות של כולם, נושא ללעג ולבוז ועלול להקלע למצוקה נפשית קשה. ( הערת המעתיק: לגולשים הצעירים הרגישים והמופנמים אל תתרגשו מהכתוב זו אופציה אחת מיני רבות ,לעתים דווקא החשיפה הכפויה למצב חברתי מעורר גיוס כוחות חבוים המאפשרים גדילה והתפתחות רגשית וחברתית ) ד. לגיטימציה לתקפנות מול חרדה מאיבוד שליטה: הצבא ברמה הערכית ומעשית נותן לגיטימציה לתוקפנות ואף דורש שימוש בה בצורה המוחשית ביותר: בקרב מגע,בשימוש בנשק וכד'. הלגיטימציה לביטוי תוקפנות עלולה לעורר חרדה ניכרת מאיבוד שליטה על דחפים תוקפניים בהם מועסק הצעיר המתבגר בצורה אינטנסיבית. השימוש בכלי נשק מעורר בצורה בוטה וישירה שאלות זהות מהותיות: מי אני כפוגע כהורג? ויחד עם זאת ממחיש את החרדה מהאפשרות לפגיעה עצמית לנכות ואף למוות.

סאשה נראה שאתה זקוק לאשפוז פסיכיאטרי . יש לך אובססיה לצטט מאמרים. היום יש בשוק תרופות נגד הפרעה אובססיבית.