הכאה עצמית של ילד בן שלוש

במוסד לנפגעי מוח בו אני משרתת יש ילד שובב ומקסים שברגעי תסכול וכעס מכה את עצמו בפנים עד זוב דם. על אף שידוע שיש לו בעיות נירולוגיות (נפילה על הראש בגיל 3 חודשים), אני חושבת שהמקור לבעיה הוא רגשי. הגישה של המטפלות אצלנו היא לא לקחת אותו לחיבוק או להוציא אותו מהכיסא, אלא להניח לו עד שירגע כדי לא לתת להכאה תגמול חיובי. אני לא מצליחה שלא לחשוב שיש בגישה הזו משהו מן העצלות (יש עוד 10 ילדים קשים לא פחות בכיתה) ובריחה מטיפול אמיתי. איך אפשר לעזור לו להפסיק עם זה???

מתנדבת יקרה, האם במוסד בו את משרתת אין פסיכולוגים או עובדים סוציאליים? מי, בעצם, עוקב אחרי המצב של הילדים (מלבד המטפלות)?

אני פשוט מזועזעת! איזה ילד מסכן!... בטוח קורה משהו אצלו בבית... לא ייתכן שיכה את עצמו ככה!....

מתנדבת יקרה ורגישה. עלייך לפנות לצוות המקצועי באותו מוסד. לא יתכן שאין צוות כזה במוסד טיפולי, כמו שלא יתכן שילד בן שלוש יעזב בזמן בו הוא קורא לעזרה בדרך של פגיעה עצמית- ולא משנה אם אורגנית, נפשית או אחרת. אין זה מתפקידן של מטפלות להתוות דרכי התמודדות כאלה- וחשוב שאנשי המקצוע יהיו בתמונה. בברכה. רוית.

הכל שאלה של תקציבים. מגיעה לכיתה קלינאית תקשורת פעמיים בשבוע (מתלמדת שיותר אבודה בנושא מהמטפלות) ומרפאה בעיסוק. הילד נחשב ילד "מתקדם" בסה"כ והן עובדות איתו על פיתוח אפיקי תקשורת אחרים, חיוביים וכדו'. פסיכולוגית ועו"ס של המוסד לא מגיעות לכיתה הזו בדר"כ כי אין לכיתה תקציב של חוק חינוך חובה מפאת גילם הצעיר של הילדים... אני ה"דם החדש" בכיתה וכל אנשי המקצוע האחרים חושבים שהם כבר ניסו הכל (הוא כבר אצלנו מגיל חצי שנה) הייתם מאמינים שהייתה תקופה שהיו קושרים לו את הידיים??!. הוא ילד חמוד נורא אבל העבודה איתו קשה ושוחקת. רציתי לקבל מאנשי הפורום מידע לגבי שיטות, תאורייות, או תרופות חדשות להתמודדות עם פגיעה עצמית. אני גם מאוד אשמח אם אנשים שסובלים מהבעיה הזו ישתפו אותי במה שהם מרגישים כדי שאני אוכל קצת יותר להבין למה לעזאזל הוא עושה את זה... לפסיכיאטר של הפורום: הילד מקבל תרופה בשם סבריל, האם ידוע על תופעות לוואי שלה שגורמות לבעייה?