סיפור לימים של חורף...

אקרא לגיבורת הסיפור א'. א' ננטשה בגיל 4 חודשים במצב גופני מזעזע: תת-תזונה שפגעה בהתפתחות שלה... מבחינה התפתחותית היא נראתה לא יותר יותר מבת 6 שבועות... א' "הוצאה" לאימוץ... ה"הורים" שלה נטשו אותה כי היא חירשת מלידה. הנטישה היתה רק לטובתה, משום שאף-אחד לא שם לב לזה שהיא חרשת, ובגלל חוסר היכולת שלה להגיב לגירי ווקלי, היא חטפה מכות רצח. מישהי ראתה את א' ובאותו יום החליטה, שהיא תאמץ אותה... הסידורים נעשו בתוך 3 ימים, וביום הרביעי א' הגיעה למשפחה מאמצת, שהשקיעה בה הכל! התמודדות עם הפחדים, סיוטים בלילה, שהצטרף אליהם בכי קורע לב... הכל נשאר מאחור... היום א' בת 4... מלבד רגעים מסויימים של תגובות מבוהלות, היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה... יש לה חברים למרות החירשות.היא למדה את שפת הסימנים מהר מאוד. מבחינה בריאותית מצבה השתפר בחודש-חודשיים הראשונים אחרי האימוץ. היא סובלת מאלרגיה לא ברורה, שבאה לידי ביטוי על העור... אבל לא חוסכים בכסף בחיפוש אחר הטיפול המתאים... היה לה מזל... הרבה אנשים לא זוכים לכזה מזל... וסתם ככה, לסיום אציין, שא' היא לא אחרת מאשר אלפא, הכלבה שלי, שנקשרה לשער בעמותה שבה התנדבתי ואח"כ עבדתי... ביום שבו היא הגיעה ראיתי אותה והחלטתי שהיא שלי!!! נכון, שיש בעולם אנשים שזקוקים לעזרה, ומה פתאום דווקא כלבה, אבל אני נותנת את הנשמה לאלה שיודעים להעריך את זה, ושמחזירים פי אלף.... לאלה שיותר אנושיים ממרבית האנשים שפגשתי.

nice story HERA how are you today on this dark and rainy winter day?

אני אוהבת את החורף... רק שיהיה פחות קר... לא אכפת לי הגשם. ימים מוזרים - הזמן מתקדם בקצב משלו; יש רגעים שחולפים מהר מדי, לפני שהספקתי לתפוס אותם, ויש רגעים דביקים כמו מסטיק, שלא נגמרים. היית אתמול בפגישה, לא?

כלב..... איזה דבר יקר , דוגמא אבסולוטית לנתינה ללא תנאי.

עוד לא נתקלתי באנשים, שמסוגלים לקרוא אותי כמו שכלבים יכולים...

every time i read some thing u write i appresiate u more - u see u have such a good heart, u love to help all the living creatures...... but your story also showed me that even if u r not aware of this or doesn"t want to be aware of it - u do feel adn u do need love - no matter if this love is coming from your dog - or even better - u can trust dogs more than people............:)

העולם שלי מתחלק לשני חלקים... חלק אחד שייך לעולם ה"אנושי", לבני-האדם... לפעמים אני מתביישת שאני שייכת לכזה זן... (לא לכסח אותי על ההכללה... נמאס כבר לקרוא עיתונים... מה כולם רוצים? לחריב לחלוטין את העולם?... אין לי שום הערכה כלפי המין האנושי (למרות ההישגים...). החלק השני של העולם שלי מוקדש כולו לבע"ח... וכפי שכתבת - שם נמצאות שאריות הרגש שלי.